לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

האלבומים של 2012




הגישה שלי לכל העניין של להאזין למוסיקה זה לא לצבור משהו אלא ללכת בדרך.. כמו מבוך של שבילים בתוך יער עבות. כשאתה מגיע לקצה היער, זה לא אומר שהגעת לאנשהו, להיפך, הגעת לכלום, מה שאתה צריך לעשות הוא להיכנס אליו שוב וללכת הפעם בדרכים אחרות.
משהו קרה לי בשנה האחרונה. אני בתהליך שאני מרגיש הרבה פחות צורך להוכיח את עצמי לעצמי. משהו לוקח אותי לתוך ה-"האני האמיתי", לחיים האמיתיים..לאנשים אמיתים שאוהבים אותי, למשל: לפני שבועיים ביקרתי את דודה שלי. היא בת למעלה משמונים, אבל איזה כוחות יש באישה הזאת. בכלל לא הרגשתי שיש בה זיקנה. עשיתי זאת כי יש לי משאבי אנוש כאלה גדולים בחיים שלי, ונראה לי טיפשי לא לעשות ככל האפשר כדי ליצור איתם קשר, לא ללמוד מהם ככל האפשר או סתם להעביר איתם את החיים. בגילי אני יודע כמה שהזמן חומק  בין הידיים - הנה הבלוג הזה כבר עוד מעט בן 6 או יותר, והרבה השתנה. באמת כל שנה משהו משתנה ותופס כיוונים שקשה להאמין. כל שנה אני מרגיש שקורה נוספת יורדת מעיניי ומאוזניי ושאני יכול להאזין לעוד דברים...ואולי כל שנה שעוברת אנחנו צריכים לחיות אותה אחרת. אולי היעוד שלנו הוא לחיות ב-87 וראיציות שונות של עצמנו עד שנמות, וכל שנה להיות מישהו אחר שאוהב משהו אחר, והעיקר אחרת ממה שהיינו אשתקד. כי אם נשארנו מה שהיינו אז אולי אנחנו בכלל לא חיים.

השנה יותר משאני נהנה להכין את הסיכום הזה, נהנתי להקשיב ולקרוא סיכומים של אחרים. והייתי רוצה להתחיל בהם:
1. הסיכום של שרון רז - אורים ותומים ואחד האנשים הכי ישירים שאני מכיר. הסיכום שלו נשמע כמו של אחד ששמע כבר הכל בחיים שלו. יותר אמביינטי ואינסטרומנטלי מהרגיל וגם מתרפק על כמה קאמבקים. סיכום יפה ומאד נוח להאזנה.
2. הסיכום של גלי גונן בבלוג "לגדול אחורה" - עוד סיכום של מוזיקה אלטרנטיבית. גם לגלי יש את העדפות המוסיקליות הישנות שלה שהוציאו דברים השנה, אבל תוכלו למצוא כאן בעיקר דברים עם edge. סיכום שהוא פודקאסט שכיף לשמוע
3. הסיכום של אביעד לוי באייפוד רעב - בשנתיים האחרונות מאז פרוץ הצ'יל ווייב הטעם המוסיקלי שלי קצת התרחק משלו אבל בכל סוף שנה אני מוצא את הסיכום של האייפוד רעב עדין מגרה לי את הבלוטות. זאת עדין הדרך הכי טהורה והכי יפה לחוות אינדי.
4. הסיכום של אורי דביר - סיכום אמריקנה פולק הטוב ביותר שאתם יכולים לקבל מחובב מוסיקה מדופלם שגם מכר מספיק תקליטים להרבה אנשים טובים.
5. הסיכום של אורית@ - סיכום שהוא ברוחו קצת יותר דארק אייטיז מהרגיל.  אבל דווקא כאן יש יותר מוסיקה בכיוון שלי. סיכום שהוא שרשרת של סרטונים ביוטיוב שאפשר להקשיב להם ברצף
6. הסיכום של גל אוחובסקי - הסיכום הכי מיינסטרימי, וגם היחיד שמתבל בפופ כשצריך. אני גם אוהב את איך שהוא כותב.
7. הסיכום של ברי ברקו - סיכום של גיטריסט. אמנם זה סיכום שיצא במחצית השנה אבל יש בו הרבה אלבומים מעולים שנשארו מעולים גם בסופה

השנה מאד השתדלתי להקשיב לכמה שפחות אלבומים. הקשבתי בוודאי לכמאתיים ישנים וחדשים, אבל באופן אינטנסיבי הקשבתי רק לאלבום אחד או שניים בשבוע. זו הסיבה שבגללה לא היה כאן סיכום חודשי כמו בשנה שעברה. מה גם שמוסיקהנטו אימצו את הפורמט ואני הרגשתי פטור מהתפקיד. האזנה לפחות אלבומים פירושה יותר התעמקות. וזה היה די כיף. אבל בסופו של דבר מה נשאר מכל זה ?  
אני חייב להודות שאני מתחיל את הסיכום הזה עם תחושה קלה של בלבול. כמו תמיד קשה לי לקבל את זה שהסיכום שלי ושל האתר הזה "רדיו פרימיום להמונים" שונה מכל סיכום אחר. ואני לא מתכוון רק לאלה שציינתי, אלא על המגזינים השונים: הרולינג סטונס, NME, סטריאוגאם ועוד. שאני חושב שאני לא מאד רחוק מהם מבחינת הטעם, אבל בסופו של דבר דווקא כן. בנוסף לכך מה שהשנה גורם לי לבלבול הוא שאלבומים שאהבתי בתחילת השנה פחות חשובים לי בסופה. זה הטריד אותי מאד, חשבתי על זה די הרבה, ואני חושב שהבנתי למה זה קורה לי - אני אוהב מאד שיהיה במוסיקה משהו חדש עבורי, איזה טוויסט חדש, איזה ערך מוסף, צורת נגינה שלא היתה עד כה, אוירה אחרת, שיהיה מעודכן, ומלהיב. עם להיטים זה מחזיק הרבה יותר זמן מעמד, אבל עם אלבומים הרבה פעמים אתה עובר איתם דרך, ואז אתה משאיר אותם מאחור. וגם אם אתה חוזר אליהם זו כבר לא אותה ההתרגשות. אז הדירוג כאן משקלל את מה ששמעתי יותר. וגם מה שאני אוהב עדין יותר. ותלחצו PLAY


1. Mystery Jets - Radlands
את האלבום הרביעי במספר - הקליטו המיסטרי ג'טס באוסטין בארה"ב והשילוב הזה של מוסיקאים אנגלים שמנגנים באמריקה נשמע טוב מאי-פעם. Radlands הוא שילוב של סרט משנות השבעים שנקרא Badlands לבין האחוזה של קית' ריצ'ארד באנגליה שנקראיית Redlands. כל מה שהם הביאו איתם לאוסטין זה את הגיטרות שלהם. הם פגשו איזה אדם מבוגר בשם ג'ק שממנו הם שכרו את שאר הציוד. לג'ק יש גם אולפן הקלטות בגבעות הסמוכות ושם הם עשו את האלבום. ביום הם כתבו את המילים על המרפסת, ובלילה הם ניגנו כשמידי פעם מצטרפים צבאים להקשיב למנגינות ולהשתתף בהתרחשות. שיר הנושא של האלבום הוא גם שיר השנה שלי. להאזנה לשיר

2. Frank Ocean - Channel Orange
פרנק אושיין הוא מניו-אורלינס. הוא היה כותב סתרים לטיפוסים כמו  ג'ון לג'נד, והיו לו שיתופי פעולה עם ג'יי זי ועם קניה ווסט באלובמם המשותף האחרון. עכשיו הוא מוציא אלבום בכורה Channel Orange עם 17 רצועות של כישרון מתפרץ. מיד עולים שמות כמו פרינס, OUTKAST, מרווין גיי וסטיבי וונדר. זה אלבום שהוא הרבה יותר R&B, אבל עם נגיעות קלות של היפ-הופ. אהבתי במיוחד את Sweet Life, Bad Religion אנדריי 3000 המלך מופיע הופעת אורח מעולה ב- Pink Matter. אבל כל האלבום מצויין. אלבום עם מסרים חברתים ואווירה סקסית, ושמתאים במיוחד להאזנה בלילה. להאזנה לשיר

אזהרת צפיה !

 
 

3. Block Party - Four
זהו האלבום הרביעי של Block Party , אבל בשבילי זה בדיוק האלבום הראשון שלהם שאני אוהב אהבה שלמה ומלאה. בכל האלבומים הקודמים שלהם היתה הרגשה שיש משהו בעייתי בהפקה. שיש צורך ברמיקס או משהו, ועכשיו עם המפיק אלס ניופורט, מפיק בריטי שעובד בניו-יורק, יש הרגשה שהם מצאו את מה שהם חיפשו. אלבום הסולו של Kele היה ניסיון לעשות מוסיקה אלקטרונית רוק-דאנסית. באלבום Four הם בחרו בגיטרות. וזו בחירה מצויינת. אולי הם התכוונו להישמע כמו נירוונה אבל הם נשמעים כמו Muse. הם אף פעם לא הפסיקו בעצם להקליט אבל זה נשמע כמו אלבום הקאמבק שלהם. כל האלבום להאזנה



4. The Maccabees - Given to the Wild
אהבתי מאד את הפאזה הקודמת של המכביז, ואני גם מאד אוהב את השינוי שקרה להם באלבום החדש Given to the Wild. שינוי הקצב מורגש מייד, המבנה של השירים יותר מורכב, והם נשמעים יותר אוורירים. תחילת האלבום מזכירה לי את להקת MEW, מדנמרק, יש גם כלי נשיפה שמצטרפים, והרגשה אייטיזית. באמצע האלבום ישנה תפנית קטנה, שהסינגל הראשון מתוך האלבום מסמן אותה. Pelican הוא גם השיר היחיד באלבום שנשמע תואם לסגנון של האלבומים הקודמים של הלהקה. מיד אחריו השירים עוברים למוד יותר אופורי. זה יכול להיות אולי האלבום שיעשה עבורם את המעבר אל הקהלים הגדולים. אני אוהב את כל השירים אחד-אחד והם כולם לא פחות ממצויינים. ולהאזנה לשיר




5. Jack White - Jack White III
קצת לא להאמין שזהו אלבום הבכורה של ג'ק וואייט, אבל זו עובדה. זו באמת הפעם הראשונה שזה הוא לבדו, בלי וואייט סטרייפ ובלי The Dead Wheather אפילו בלי דיינג'ר מאוס ונורה ג'ונס. אין שום חדש בסגנון, זה עדין הרית'ם אנד בלוז הכי מדליק שמיוצר כיום, מתכתב עם לד זפלין הרולינג סטונס והרבה אחורה, הפעם פשוט יש הרבה יותר פסנתר. נראה שכל שינויי המסגרות מפרים את וואייט ומאפשרים לו ליצור בכמויות כאלה המון שירים טובים, מצד אחד כאילו כל השירים מחליקים לו מהמפרט, מצד שני ההרגשה היא שיש לוואייט איזו הפרעת קשב, הסאונד מאד מודגש ומורעם, וכל צליל וכל תו כאילו נחצב על הפסנתר בלחיצה עזה. יש כאן כמה שירים שכבר חרוטים לי בזיכרון וזה אחד מהאלבומים האלה שפשוט כיף להקשיב להם. כל פעם גילית שיר אחר ונדלקתי עליו, אהבתי את Weep Themselves To Sleep עם סולו הגיטרה הכי מזניב ששמעתי בשנים האחרונות. Hyprocritical Kiss היה כאן שיר השבוע שעבר. Love Interruption הוא אחד משירי השנה



6. Tame Impala -  Lonerism
אורי דביר ניסח את זה טוב ממני ושיר


7. Lee Ranldo  - Between The Times and The Tides
זה אחד מהאלבומים הקבועים שלי ברכב, ואחד מהאלבומים האלה שיעברו את השנה הזו ויהפכו בסופו של דבר לשמיעים תמיד. לי רנלדו, הגיטריסט של סוניק יות' באלבום בכורה מעולה, קצת יותר אר.אי אמי, ושונה מלהקת האם. מפליא  יש בו שירים מעולים לצד עבודת גיטרות מהמופלאות שיש.  שמעתי אותו בדרך בירושלים עם עוד מישהו וזיהנו בו אפילו דברים שיכולים להיחשב כמטאל. להאזנה לשיר




8. Patti Smith - Banga
השנה קראתי את האוטוביוגרפיה של פטי סמית' וזה השתלב מצויין עם אלבום הקאמבק המוצלח והמרגש שלה. בפטי סמית' נשאר הרבה תום וילדותיות גם בגילה, ויש בה גם משהו מאד נעים. היה מאד מעניין לקרוא על החוויות שלה בניו-יורק באמצע שנות השיבעים יחד עם חבורת אנדי וורהול ובתקופה שבה נולד הפאנק האמריקאי. היא עצמה התחילה כציירת והספר מתאר את התהליך של תחילת כתיבת שירים, ואחר-כך הקראה שלהם עם ליווי מוזיקלי מינימלי, ולבסוף מה שהפך לאלבום מוקלט. האלבום החדש מלא בשירים מוצלחים, ההפקה לא לוחצת מידי. לטעמי זה אלובם הקאמבק של השנה (ואני לא סתם אומר את זה רק כי אני אוהב אותה)  האזנה לשיר

9. Damien Jurado - Maraqopa
האלבום הזה שעיטר לי את רוב הנסיעות בארה"ב. אלבום אישי, מלא רוך, עם שירים יפים אחד-אחד. אמריקנה מושלמת ומלנכולית שיר להאזנה


שלושה אלבומים במקום העשירי:

10. Sinéad O'Connor - How about I be me ?
את תחילת הטיסה לקנדה העברתי בצפייה בשני סרטים, אחד מהם "מחוברים לחיים" המדובר והחביב. אבל אח"כ עברתי להקשיב כבר לאלבומים. בבריטיש איירוויז יש להם אפשרות להאזנה לאלבומים חדשים, ולאלבומי רוק קלאסים. הוצאתי את האוזניות האיכותיות שלי וזרקתי את אוזניות הטיסה החד-פעמיות. הקשבתי ברציפות וברצינות לאלבום החדש של שנייד אוקונור How About I Be Me, (And You Be You) ?. האשה הזו עדין חיה ומלאת קרביים.  זה אלבום  של אישה, כבר לא ילדה (שזועמת על העולם), אבל עדין עם רשף בעיניים, ומלאת רגשות. מה שמעניין מבחינה מוסיקלית הוא שעם כל ההתבגרות שלה היא עדין שומרת על חותם אישי. השיר Old Lady מתוך האלבום הזה, הוא אחד האהובים עלי השנה, אבל התרגשתי מכולו. ועוד שיר




10. Bill Fay - Life is People
ביל פיי הוא זמר-יוצר אנגלי שנחשב כאחד הסודות השמורים ביותר שישנם במוסיקה. בקלות הוא יכל להיכנס לפנטאון של אליוט סמית' וניק דרייק, רק שהוא, בניגוד אליהם, נשאר חי עד היום. בשנת 1970 הוא הוציא את האלבום הבכורה שלו. אלבום ברוק-פופ מופק היטב. השירים שבו כל-כך מקסימים ויפים שמאד לא ברור איך ? אבל איך לא שמעתי עליו ? ועכשיו אחרי 40 שנה שהוא לא יצר הוא מתכוון להוציא אלבום בשם Life is People (כמה נכון). הנה השיר הראשון מתוכו   ושיר

10. Patrick Watson - Adventures in Your Own Backyard
אלבום שהוקלט בדירה קטנה, ואפילו אפשר לשמוע בהקלטות דלת נטרקת וכיסאות חורקים, אבל כל אלה הם רק גימיק, והעיבודים הם לא קטנים ולא לואוו פיי בכלל, אלא עשירים ותזמורתים. שיר הפתיחה Lighthouse מתחיל כמו בלדה על פסנתר, ופתאום מגיח משום מקום קטע עם חצוצרה של מערבון ספגטי ומכאן התחיל מסע... שיר הנושא Adventures in Your Own Backyard מלווה בגיטרת צלליות שכזאת. Into Giant הוא סיימון וגרפנקל... שקעתי בזה לגמריי. והתלהבתי.. ובסוף השנה כבר לא הקשבתי לו בכלל.   ושיר

11. Dr. John - Locked Down
יש כאלה שכמה שהם ותיקים, הם אף פעם לא עושים קאמבק כי הם פשוט יוצרים ויוצרים ויוצרים. למשל Dr. John שעושה שירי בלוז-ג'אז כל איזה שנתיים מוציא אלבום. משנת 68 ועד עכשיו איזה 30 אלבומים. הקשבתי לאלבום הזה הרבה בנסיעות בטיול באמריקה. במיוחד בדרך בסוף יום מפרך אל המלון. אלבום קיצבי ומעורר

12. Cat Power - Sun
כל האלבום הזה נכתב, לכאורה, בעקבות פרידה מהחבר שלה Giovanni Ribisi (לא מכיר אותו אישית). האלבום הזה הופק ע"י מרשל והיא גם ניגנה בו כמעט על כל הכלים. אלבום קיצבי קצת אלקטרוני. שנשמע מוצלח ביותר.   ושיר

13. The Dandy Warhols - This Machine
 זהו האלבום השמיני של הלהקה האמריקאית האלטרנטיבית הזו, וכצפוי מלהקת ניינטיז יש כאן מגוון של שירי רוק כאלה, בהשפעת גראנג'-גוטי-שוגייז עם שימוש מושכל באפקטים אלקטרונים. החידוש הוא שכל חברי הלהקה שותפים לכתיבת השירים באלבום, מה שהופך אותו ליותר אסופה של שירים מאשר, יצירה שלמה (לי זה כלל לא משנה). זה גם אלבום בוגר כזה  - ושיר

14. Lambchop - Mr. M.
15. לא מופתי אבל עדין אני אוהב את הצליל שלהם
Cursive - I Am Gimini  - שיר
16. מלך הפולק רוי אובירסון של ימנו בעוד אלבום טוב
M. Ward - A Wasteland Companion
17. אלבום הראפ האהוב עלי השנה. והכרתי אותו רק בסופה
 Killer Mike - R.A.P Music - ושיר
18. Swans -Seer
19. אלבום רימקסים ליצירות של פיליפ גלאס
Philip Glass - Rework
20. Piano Magic - Life Has Not Finished With Me Yet ושיר
21. אלבום אלקטרוניקה שהיה מאד חביב עלי השנה
 Nathan Fake - Steam Days
22. הפולק של Woods נגוע בפריחצוצים של רעש מתוק, כדי להדגיש את אוירת ההום-מייד שלו. זה לא פולק של מרכז אמריקה אלא מברוקלין. הלהקה הזו קיימת משנת 2005 וזהו אלבומם החמישי.
Woods - Band Beyond - ושיר
23. האלבום הכי אהוב עלי שלהם, ועדין הם לא כוס התה שלי
Beach House - Bloom - ושיר
24. אלבום מלא רחמים עצמים ודי דכאוני של ספירטואלייזד. ולכן למרות שהוא לא כזה רע מבחינת מוסיקה הוא די מפספס אותך . Spiritualized - Huh ? ושיר
25. האלבום של פור-טאט נשמע לי בהתחלה מעט אנמי ולא פוגע. חולמני מידי, ולא מתקדם מספיק מהר. צריך סבלנות, או שיש לכם מספיק זמן, ההתפתחויות די איטיות. בכל זאת אני חושב שזה אלבום טוב רק שלא בדיוק תואם את הטמפו שלי
Four Tet - Pink הקליפ הזה שכנע אותי

ועוד שתי להקות שאני פחות אוהב מכמה שאחרים אוהבים אותם. אבל לא יכול להתעלם מהם
 The XX שיר אחרון ודי

וזהו. רק אם פיספתם אז יש גם עוד שני סיכומים לשנה הזו כאן ברדיו פרימיום להמונים:
השירים של 2012 עם כל השירים הכי פצצים של השנה
הקליפים של 2012 עם הקליפים הכי פרובוקטיבים של השנה
 

תגובה 1:

אורית אמר/ה...

סוף סוף הגעתי גם לכאן:-)))
אז אני שמחה לגלות ששמענו גם אלבומים משותפים, ושמחה לצאת מכאן גם עם שעורי בית להאזנה. גם לי לא יצא השנה להחשף למוזיקה חדשה בכמות כמו בשנים עברו, אבל זה מה שיפה במוזיקה, לא משנה מה השנה תמיד אפשר ללמוד,להאזין ,ולהנות ממנה בכל עת שנחפוץ.
תודה!

פוסטים אחרונים וממש שווים !