לעקוב אחר הפרימיום

יום חמישי, 1 במרץ 2012

פוסט אורח - Monkey Gone to Heaven


נדמה לי שזה היה ז'אק ברל שאמר פעם: "כאני כותב שיר אני אדם ..כשאני שר אותו שוב ושוב על הבמה אני קוף". דיוויד ג'ונס סולן להקת המאנקיז מהסיקסטיז הלך לעולמו. הנה מה ששרון גליק כתבה עליו:
דיווי ג'ונס, הסולן עם הבייבי פייס, הבריטי הנקי ואהוב הבנות, החמוד והנמוך, הנער בחזית של הלהקה הכי חולמנית ותמה, מת. דווקא הוא. הוא ולא בריאן וילסון יבד"לא ולא פיט טאוסנד שהימרתי עליו להיות זה שישלם לאיש המעבורת בקרוב.
נכון, הם באמת היו קופים, חקיינים, מומצאים, ובימים בהם העולם דרש קצת יותר מתסרוקת וממתקים מהבי'ץ בויז והסטונס והביטלס וה"מי" - מה שהם הציעו לעולם היה מעומלן יפה וצבעוני ומלאכותי ומתוק מדי- אבל בכל זאת, הם הניחו את היסודות ליכולת שלנו לא להיות מסוגלים להבדיל בין דמיון ובין מציאות, בין בדיון טלווזיוני ליצירה תובענית שנובעת ממערות האף. בדרכם המגושמת והמקסימה, הם שינו את העולם, או לפחות רקעו ברגליים בתקופה שבה כל רעש ססמי היה משול לרעידת אדמה קוסמית. אז מה הם היו בעצם? הזיה של מפיק טלוויזיה שמן ותאב בצע או נערים חולמניים במירוץ אחרי הציפור הכחולה של היצירה? לדעתי הם בכל זאת היו החברה הטובים אחריהם הלכו כל מי שהבין כמה קשה ונפלא להיות צעיר בתקופה שבה הזמנים , ובכן, השם משתנים. דיווי ג'ונס ידע משהו על מה זה להיות מוד בריטי מבולבל שהולך לעשות כסף גדול באמריקה ולהיות מאוס ושנוא על ידי המבקרים, ובסוף להתפוצץ כמו בלון באמצע הלונה פארק ולהישאר עם גופת-הגומי ביד ועם כל מה שנשאר מסוכריית המקל הענקית הזו שנקראה הסיסקטיז. וככה, עם שני להיטים שבהם המילה believe הייתה לב לבו של כל העניין, המאנקיז היו גם הסיבה שדיויד ג'ונס אחר נעשה דיויד בואי (הדימיון בשמות) ושינה את שמו בדרכו לכבוש פלטנות חדשות. ובימים שבהם העולם נראה כמו רכבת להודו, הם בכל זאת פערו מחלוקת בגודל חצי מהרישי, האם אלה החלומות היפים של הסיסקטיז שכבר משועבדים לכסף ותעתוע תעתיקי וחקייני, או שמדובר באנשים עם חלומות שירה אמיתיים. ובכל זאת, אני האמנתי שהמאנקיז היו להקה אמיתית.
Monkees - Daydream Believer

ושוב תודה לשרון גליק

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !