לעקוב אחר הפרימיום

יום שבת, 24 בדצמבר 2011

האלבומים של 2011 - סיכום הסיכומים


אחרי 4 שנים שאני מנסה לעשות את זה, הגיע הזמן להודות שלסכם שנה זו משימה בלתי אפשרית ! זהו, אני מודה. בקושי שבוע אני מצליח לסכם פה במדור "נבדק ונמצא פרימיום". אני לא יודע מה עבר עלי כשהחלטתי לערוך סיכום חודשי של האלבומים החדשים, זה התחיל כאירוע חד פעמי, ואח"כ הרגשתי מחוייב. בסופו של דבר אני חושב שהסיכום החודשי הוא הפורמט הנכון ביותר בשביל לעבור על אלבומים שיצאו ולבחור נכון. אני חושב שזה עושה סדר, ושכל, ואני מאד מקווה שגם אתם נהנים, כי מעבר למאמץ זה בהחלט כיף. אז הנה הם הסיכומים החודשים:

ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי , יוני , יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר
ובכל זאת אי-אפשר בלי סיכום שנתי. רק איך עושים את זה נכון ? איך עושים סיכום שגם מביא את האלבומים הטובים וגם לא מפספס את הבולטים. כשאני צריך לדרג את האלבומים של שנת 2011 אני מתלבט מה כדאי להכניס לרשימה: את האלבומים שהקשבתי אליהם הכי הרבה, את אלה שריגשו אותי, או את אלה שעשו לי סתם כיף צרוף, אפילו אם זה רק לשבוע. קשה לי לענות על כך ואני חושב שצריך לשלב גם וגם, אחרי שקראתי אין-סוף רשימות באתרים אחרים, הגעתי למסקנה שאני צריך לעשות שתי רשימות, "ה-DNA של השנה", שזו הרשימה של האלבומים שאפיינו את השנה הזו, ולאלבומים שאני הכי אהבתי. כמובן ששתי הרשימות האלה הן אישיות ונובעות בעיקר מדעת הכותב בבלוג הזה, אבל הרשימה הראשונה נסמכת גם על דעות של אנשים אחרים אז הנה שתי הרשימות.
ה- DNA של השנה - 30 האלבומים שעשו את השנה
ברשימה הזו תמצאו את האלבומים שאפיינו את השנה הזו לטוב (את הפחות טובים השארתי בחוץ). אלה אלבומים שהכי הרבה דיברו עליהם, אבל זה לא מספיק, מדובר על אלבומים  שמהווים איזה שיא של היוצר שלהם, או איזו פריצת דרך,  משהו שהשאיר חותם וגם עיצב את השנה הזו.   ציפיתי שלפחות אחת מהרשימות של המאגזינים והאתרים הגדולים תהיה דומה לרשימה הזו, אבל כיוון שזה לא כך החלטתי להכין אותה בעצמי. אז זו בעצם רשימה של האלבומים ש"כולם הקשיבו להם"? לא ממש, כי אני מניח שאין אדם שהקשיב לכל האלבומים האלה.. רשימה היפסטרית?  גם, אבל גם רשימה אלטיסטית. לא תמצאו כאן הרבה אלבומים שאולי אהבתם. למשל של אורקביל ריבר, פול סיימון, טימבר-טמבר, סטרוקס, אר.אי.אם, טי.וי. און דה רדיו, מיי מורניניג ג'קט, ארט ברוט, נוח והלוויתן, פייסט, רד הוט צ'ילי פפר, דאוס או ג'יינס אדיקשן, ועוד רבים אחרים, כי בכל זאת צריך להתמקד. את אלה תוכלו למצוא בסיכומים החודשיים. דרך-אגב, אני גם מאד ממליץ על הסיכומים של אורית@, האייפוד רעב וגלי גונן, שנותנים זווית אחרת לגמרי.

קצת טיפשי לערוך לזה דירוג (ובאמת אל תיקחו את הדירוג כתורה מסיני), אבל בכל זאת אם עוד לא הקשבתם לאף אלבום השנה אז תתחילו מלמעלה למטה. אם זה אלבום אחד אז זה יהיה של בלייק, לא שאין דברים יותר טובים אבל זה האלבום שהוא גם מאד טוב והוא גם הכי של השנה. ותלחצו PLAY (רק כשתקשיבו תדעו איך השנה הזו היתה באמת - כל השאר דיבורים):
1. James Blake - James Blake אלבום הבכורה של השנה, פוסט דאב-סטפ ובעיקר הדרך החדשה לעשות מוסיקה על-ידי סינגר סונגרייטר.
2. Bon Iver - Bon Iver כבר לא ביער, כבר לא שבור לב, אבל מלא ביופי וסאונד מעודכן שמתכתב עם ג'יימס בלייק. והוא כל-כך למעלה כי לדעתי הסאונד שלו הכי 2011.
3. Fleet Foxes - Helplessnes Blues הרבה יותר לכיוון סיימון וגרנפנקל, מרגיש לי כמו תפילות
4. Kate Bush - 50 Words For Snow אלבום חורף פואטי שבו קייט בוש מנסה ברגישות רבה לתאר שלג
5. Colin Stetson - New History Warfare Vol.2 אין דברים כאלה, ג'אז ניסיוני  
6. P.J. Harvey - Let England Shake הזמרת יוצרת האנגליה שכולם מעריצים (חוץ ממי שלא)
7. tUnE-yArDs - WHO KILL  עוד אין דברים כאלה
8. Baxter Dury – Happy Soap  הבן של איאן דיור באלבום אישי אנגלי מיוחד
9. Radiohead- The King of Limbs אלבום הפתעה של רדיוהאד, גם שינוי סגנון גם מצליח
10. Active Child - You Are All I See צ'ילוייב שנשמע כמו מוסיקה קלאסית עם נבל

11-20
11. Adelle - 21 - פריצת הדרך של המיינסטרים
12. Florence and The Machine - Ceremonial1s  כנ"ל
13. Kurt Vile - Smoke Ring For My Halo באוירה ספרינגסטנית
14. Cut Copy - Zonoscope אלבום שלישי מצויין ללהקה הרוק-דאנס האוסטרלית
15. Explosions In The Sky – Take Care, Take Care..אלבום הפוסט רוק של השנה
16. Little Dragon – Ritual Union משבדיה
17. The Roots - Undun - יצא רק עכשיו אלבום היפ-הופ מחאה, יש אומרים פרוג-הופ
18. The Rapture – In The Grace of Your Love פאנקי לבן ניו-יורקי עדכני ואינטליגנטי
19. Wu Lyf - Go Tell Fire To The Mountain
20. Jay-Z Kanye West – Watch The Throne מלכי ההיפ-הופ בשיתוף פעולה היסטורי
21-30
21. Bill Callahan - Apocalypse מלא רגש. אלבום שיעשה לכם כאב לב
22. Metronomy - The English Riviera סינתי כיף אנגלי
23. Destroyer - Kaputt- קנדי . רוק-רך ללייט-ג'אז. סגנון שמזכיר את פריפאב ספ
24. Girls – Father, Son, Holy Ghost באוירה של באדי הולי, רוי אובירסון
25. The War on Drugs - Slave Ambient
26. Eddie Vedder - Ukuelel סולן פרל ג'אם עם יוקללי ואסופת שירים מופלאהראווט
27. Beastie Boys - Hot Sauce Committee Part Two קמאבק שהאוהדים מאד מרוצים ממנו
28. Washed Out  - Within and Without הצ'יל ווייב של השנה
29. Thorston Moore - Demolished Thoughts הסולן של באלבום אישי בהפקה של בק
30. Tom Waits - Bad As Me - אלבום חדש וטוב של טום ווייטס, כמו שלא היה מזמן

ועוד אחד שהוא לא כל-כך של השנה:
Beach Boys - Smile


מצעד האלבומים 2011 של  רדיו פרימיום להמונים
ואלה האלבומים שאני הכי אהבתי להקשיב להם השנה ! וגם אם לא חשבתי שהכי אהבתי יצא שהקשבתי להם הכי הרבה. יש לי תמיד ברכב ערימה גדולה של בין 50 למאה דיסקים, והדיסקים הבאים הם אלה שהיד נמשכה אליהם באופן טבעי, אלה אלבומים שבמשך השנה שלפתי אותם הכי ברצון, בתחושה שלמה שהם יעשו את העבודה. קצת ברפלקס מותנה פבלואידי. ועוד דבר שחייב להאמר: מדובר בסיכום שנתי, ויש כאן דברים שיותר השפיעו עליי בחצי הראשונה של השנה, ועכשיו הם קצת נראים מרחוק, אבל נתתי להם ביטוי הוגן למרות שאולי דעתי השתנתה לגביהם. ותלחצו PLAY
1. Bright Eyes -The People's Key אני לא ממעריציו הקבועים. קונור אוברסט חוזר לעוד סיבוב אחרון על השם ברייט אייז, ומוציא אלבום פרימיום מתחילתו ועד לסופו. אלבום פולק-רוק קליט, המופק להפליא בידי מוסיקאי מחונן. אלבום שכל תו בו, וכל צליל בו נופלים בדיוק במקום. אבל זה לא העיקר, אלא המסע הפילוסופי שאוברסט לוקח את הנפש שלנו, ובמילים שלו: You got a soul, use it. כשמישהו שר לך Stay a while my inner child, אז אתה לא צריך יותר כלום ממוסיקה. מיום ליום יש יותר ויותר אנשים שמשווים את אוברסט לבוב דילן, גם אם זה קצת מוגזם, זה שווה ציון.
2. Friendly Fire - Pala בטעות מגדירים את המוסיקה שלהם כדאנס-Pאנק, כשהיא בעצם Fאנקי-לבן אלקטרוני עם מקצבים לטינים. מזכיר את ה"פופ" ההוא משנות השמונים שגם Joe Jackson ו-ABC, ניגנו. מזכיר גם את ג'ק פייאנטה. לכאורה האלבום Pala אמור להתגלש בגרון כמו כוס של מוחיטו בקיץ, בפועל זה מורכב, ולא פשוט בכלל. צריך כמה האזנות בשביל להתעמק. בדיעבד אולי האלבום הכי טוב בחודש הזה.

3. Glasvegas - Euphoric Hearbreak הלהקה הסקוטית האהובה עליי, בעוד אלבום מלנכוליה אופורי שנותן מקום לרחמים עצמים בריאים, וקצת רגשות של גברים חזקים. 
4. Fleet Foxes - Helplessnes Blues אלבום שני ללהקה שהצליחה לעשות הייפ ללבוש חדש של צלילים עתיקים. נערי המקהלה נשמעים כבר פחות ביץ' בוייז ויותר סיימון וגרפנקל. השאלה הגדולה שעולה היא איך זה שצליל הסיקסטיז הרוקי הזה כל-כך מצליח בשנת 2011 ? כנראה שהעולם זקוק לאיזה סיבוב על משהו אקוסטי כל כמה זמן. ככל שהמודרנה והטכנולוגיה מתקדמים, אנחנו כמעים לפשטות, לחזרה לשורשים ולטבע. את אלבום הבכורה שלהם, היה לי קשה יותר לעכל. הוא נשמע לי מאולץ, אבל בסופו של דבר נכבשתי, קצת אחרי כולם. עוד לא התרגלתי לכל השירים ב- Helplessness Blues, אבל אני יודע שאני אוהב אותם (בלשון עתיד). קודם כל מפני שאני אוהב את סיימון וגרפנקל, וחוץ מזה בגלל שהשירים יפים. חוץ מזה שאני אוהב את שם האלבום, והוא מאד מתאים להם.

5. Bon Iver - Bon Iver בון איבר (ג'סטין ורנון) עושה Bon Iver. את אלבום הבכורה For Emma, Forever Ago הוא הקליט כמו חיה פצועה בבקתה ביער לאחר אהבה נכזבת , הוא גם היה חולה באיזה מחלת כבד או משהו כזה. ברגעים הכי נמוכים של האדם הוא שואב תעצומות נפש גדולות, ושואף לעולמות עליונים, וזה כל הקסם במוסיקה - זה מה שזה ! האלבום החדש נקרא Bon Iver (שזה חורף טוב בצרפתית עם שגיאות כתיב) והוא קצת פחות עצוב, וקצת יותר מופק ומתוזמר, ומשתתפים בו אנשים נוספים בנגינה. יש משהו חלומי ואורירי בחלק מהשירים, יש בו סקסופון וקרן יער, קלידים וכלי קשת, לפעמים גם האלבום הזה נשמע כמו האלבום של ג'יימס בלייק. את Calgary אני אוהב ללא הפסקה, ובכלל אלבום יפה.

6. Cut Copy - Zonoscope הלהקה האוסטרלית שעושה אינדי-דיסקו עם רפרנס לניו-אורדר. אם אתם בקטע של LCD Soundsystem נסו אותם. אלבום שני שלא מבייש את הראשון, אולי אפילו יותר טוב מבחינה אינטלקטואלית, מכיל כאילו ציטוטים סגנונים מכל-כך הרבה דברים שזה ממש Another Level. גם פילטווד מק, גם וולווט אנדרגראונד, גם יאזו, גם ELO. גם Air, גם בננה רמה, וגם הלהקה הגרמנית הזאת שני לא זוכר את שמה. 

7. Kate Bush - 50 Words For Snow  האגדה אומרת שלאסקימוסים יש 50 מילים לשלג. מה שקייט בוש ניסתה לעשות הוא ליצור 50 דימויים בשפה האנגלית לשלג. פעם זה דימויי לרוחנו, פעם אחרת לאבק, לנפילה, ללידה, לטוהר, לחיות שעשועים, לקדרות של יער, לצמרות עצים. קחו למשל את המילים של שיר הפתיחה: "נולדתי בענן ומאז אני נופלת, אני רוצה שתתפוס אותי, תביט למעלה ותראה אותי, אתה יודע שאתה יכול לשמוע אותי, העולם כל-כך רועש, ממשיך ליפול, אמצא אותך, אנחנו מעל היער, יש מיליוני פתיתי שלג, אנחנו רוקדים, העולם כל-כך רועש, המשך ליפול ואמצא אותך, אני קרח ואבק, אני השמיים שמעל.." השיר המרכזי Wild Man מספר על משלחת שניסתה להעפיל בשנת 1905 לפיסגת ההר Kangchenjunga שנחשב פעם להר הגבוה ביותר בעולם.
8. Laura Marling - A Creature I Don't Know שמעתי כבר מכמה אנשים שההופעות שלה קצת משעממות, אני יכול להבין שאם היא באה רק עם גיטרה לשיר את השירים המינורים האלה, זה יכול להיות בעייתי. אבל באלבומים שלה יש עיבודים כל-כך טובים עם הדגשים בכל המקומות הנכונים, ומלא כלים: פסנתר, תופים, באנג'ו ומה לא? באלבום החדש היא מזכירה לי את ג'וני מיטשל בתקופה שבה היא עשתה ניסיונות ג'אזים, רק שמיטשל הגיע לשיא ההוא כשהיא מנוסה, מרלינג מאד צעירה, וכבר היא די גבוה באלבומים. אני אוהב אותה, וגם הכרתי מישהו שמכיר אותה מאז שהיא היתה ילדה קטנה. פשששש .

9. Foo Fighters - Wasting Light  התלהבות של רוקנרול. האלבום  של הפייטרס נשמע כאילו תלוש ממה שקורה היום, צריך לעשות סוויץ' מהפליט פוקסס מ-TV on The Radio בשביל להקשיב לרוק-גארז' שהם עושים. לרגעים זה נשמע כמעט רוק כבד, הסינגל הראשון White Lemo אפילו נשמע יותר רוק כבד, משאר האלבום. לדעתי זה בכוונה, בגלל שלרוק כבד יש קהל גדול ומתגמל. אבל יש הבדל בין הרוק גארז' של הפו-פייטרס לבין רוק כבד, והוא בטראש ובמידתיות. הרוק הכבד תמיד מסלסל ומחזר אל ההמונים בקיטשיות, ואילו הרוק גארז' הוא צנוע ומוגבל במניירות. האלבום כולו הוקלט באמצעים אנלוגים בלבד והוא בעיקר כיף.
10. The Rapture – In The Grace of Your Love אפשר לבוא בטענות ל-The Rapture שהם לא החליטו באיזה סגנון מוסיקלי הם בדיוק מנגנים. אפשר לבוא גם בטענות דומות לבעל הבלוג הזה. אני אוהב אותם בדיוק בשל כך. הם להקה ניו-יורקית ואלבום הבכורה שלהם הופק על-ידי, לא אחר מג'יימס מרפי. יש כאן תערובת של סול, האוס, דיסקו-Pאנק, אינדי דיסקו, קמצוץ של צ'ילוויב, וניו-וייב אם תרצו. אלבום שהוא בעיקרו פאן וגרוב נכון. 
מקום 11-15
11.  Arctic Monkeys -Suck it and See אלכס טרנר הוא כיום אחד הכותבים הכי מרתקים שיש במוסיקה. כשארקטיק מאנקיז יצאו רק לפני 5 שנים עם Whatever People Say I Am, That's What I'm Not, הם נשמעו כאילו הם רוכבים על גל רוק הגיטרות שהביאו איתם הסטרוקס, אבל עם הזמן הגיטרות התמתנו, התווספו מלודיות ושירה מוסיקלית שמזכירה את מוריסי והחיפושיות. האלבום השלישי Humbug נשמע כמו הורדת הילוך רצינית לכיוון של שירה ונגינה יותר מעודנת. האלבום החדש נשמע כבר יותר פופי ולהיטי, ולדעתי עם צליל יותר מכוון. 
12. Handsome Furs - Sound Kapital מדובר בצמד קנדי (ואנחנו אוהבים קנדים !) ממונטריאול. דן בוקנר מ- Wolf Parade ואישתו . כן, זו אישתו הפרובוקטיבית ! Sound Kapital הוא האלבום השלישי שלהם שיוצא בלייבל המהולל Sub Pop, הזוג הצטלם בהמון תמונות פרומו פרובוקטיביות , וזה כלום לעומת העטיפה, מצד שני כולנו כבר ראינו בחורות ערומות עם קעקועים על הרגלים, במקום גרביים. לגבי המוסיקה אז באמת יש בה משהו סקסי, זה ניו-וייב אייטיזי, כולל המון סינטיסייזרים שמובילים את כל העסק. את האלבומים הקודמים שלהם פחות אהבתי, הם היו מנוכרים מידי לטעמי, באופן שהיה קשה להנות מהמלודיה של השירים, אבל הפעם הם ממש בבי.פי.אם הנכון ועם הטיפ-טיפה נשמה והיחס שהיה חסר לי עד עכשיו.
13. Gruff Rhys - Hotel Shampoo  גם על הסופר פרי אנימלס אני לא משתגע (שומע פה ושם, אבל לא משתגע). אני מניח שגם לא הייתי מקשיב בכלל לאלבום של גרף רייס (הסולן של סופר פרי אנימלס), אלולא הקליפ של השיר הזה. לקח לי קצת זמן להתרגל לטון המינורי, אבל בסופו של דבר המוסיקה הקולנועית שלו תפסה אותי. יש באלבום הזה השפעות של מוטאון, ELO והביץ' בוייז, והוא מהאהובים.
14. Elbow - Build a Rocket Boys זה מתחיל כבר בשיר הפתיחה The Birds בן שמונה הדקות (!), שיר שרק בדקה 3:26 מתחיל להתפתח. אלבו מזכירים לנו שמוסיקה צריכה לקבל את הקשב הראוי לה, את ההתעמקות והאזנות החוזרות הנדרשות. מה שהכי יפה וראוי להערכה, הוא שהאלבום הזה הגיע אחרי ההצלחה הפנומנלית של האלבום The Seldom Seen Kid שהיה אלבום פלטינה כפול. Elbow כנראה הלהקה שהכי קרובה למה שנקרא רוק קלאסי, מבלי להישמע סבנטיז. הכי הם נשמעים לי, כמו בנים של פיטר גבריאל.

15. Digitalism - I Love You, Dude בשביל חדר הכושר הקרוב למקום מגוריכם זו סוגה עילית. הערבוב של רוק ודאנס כבר לא מחדש - אלבום שמתחיל בנאלי ומיותר ומתקדם ל"וואלה, אחלה מגניב". באמצע הוא מזכיר את ג'יימס מרפי, קלאקסונס, Handsome Furs, ואפילו Air.

מקום 16-20
16. Beth Ditto - Deconstruction הסולנית של גוסיפ, ב-EP דיסקו רקיד. כל פעם שנדמה שהדיסקו משעמם טיכו, בא מישהו ועושה אותה מספיק טוב וחדשני שלא חייבים לרקוד אותו בכלל, מספיק להקשיב.
17. Wilco - The Whole Love  וילקו באלבום חדש והטוב ביותר שלהם מאז Yankee Hotel Foxtrot. אחרי רצף של ארבעה אלבומים אהובים, ואחרי שהכרזתי עליהם כלהקת העשור שלי, הגעתי להאזנה של האלבום הזה עם המון סלחנות וסובלנות. הייתי מוכן לפשרה. אבל כאמור הוא אלבום פרימיום, יש גם חזרה גם לניסיונות בסאונד שנזנחו מאז יאנקי הוטל. המון רגש יש לג'ף טווידי הזה, וזה העיקר. באלבום הזה אני מגלה צד ביטלסי בלהקה הזו. שמעתי בפיצ'פורק לא התלהבו - אני לא סופר אותם.

18. Apparat – The Devil's Walk יש כאלה שקיוו שהוא לעולם לא יתחיל לשיר. סשה רינג הגרמני, באלבום אווירה אלקטרוני סיגור-רוסי קרחוני. הרבה פעמים יש הרגשה שמוסיקה אלקטרונית היא קיצור דרך להפקה לוואו-פיי שתישמע טוב. במקרה הזה מדובר במנה מלאה, ולא תחליף לשום דבר אחר. Black Water היה כאן שיר השבוע, והוא אחד האהובים ביותר השנה. אם אתם מחפשים רגעי קסם, או סתם מתגעגעים לחורף.. גם Ash/Black Veil שמתחיל עם מה שנשמע כמו נגינה קצובה על כלי מיתר, ותופים בליווי מעודן של פסנתר – מהמם ביופיו.
19. Florence and The Machine - Ceremonials - בסופו של דבר גם אני קצת מאוכזב מהאלבום הזה, אבל הקשבתי לו רבות עד שהגעתי למסקנה הוז. הנה מה שחשבתי עליו כשהוא יצא: Ceremonials, האלבום השני של "פלורנס והמכונה", הוא דווקא הוכחה לכך שמדובר כאן בכישרון אמיתי, וביוצרת ולהקה שראויים להצלחה גדולה. לא פחות מ-14 שירים טובים יש כאן, שעובדים גם בגירסה האקוסטית שמצורפת כבונוס לאלבום. פלורנס חיה בעולם אגדות קסום, וזה בא לביטוי לא רק במילים, אלא גם בלחנים ובעיבודים הפסטיבלים. ש לה גם קול מדהים !
20. Kaiser Chiefs – The Future is Medieval הגימיק השיווקי הוא רק חלק אחד במשוואה של האלבום הזה. מדובר באלבום של "הרכב זאת בעצמך", יש 20 שירים שמתוכם אפשר לבחור 10 קטעים להורדה ישירות מהאינטרנט, וגם לעצב את העטיפה. אם נתעלם מכך לרגע, אז מדובר באלבום המושפע מכל הטוב של במוסיקה הבריטית כולל Pאנק, סקא וניו-וייב. יש בו שירים שלא היו מביישים את הספיישלס ואת בלר. אלבום שהוא אבן דרך ללהקת קייזר צ'יפס. למרות הפורמט השיווקי החדשני, שמתייחס לאלבום כאסופה לא אחידה של שירים, לי האלבום הזה דווקא מזכיר במידה רבה את Exile on Main Street של הרולינג סטונס, במובן הזה שיש בו הרבה מאד שירים שאף אחד מהם אינו להיט, אבל דווקא ביחד הם מהווים אלבום טוב מאד.
אני לא לגמריי סגור על זה, כי הוא יחסית חדש
Childish Gambino - Camp הבחירה של אובמה כנשיא ארה"ב, וגם מותו הטרגי של מייקל ג'קסון, יצרו אשליה מתוקה שהצרות של השחורים בארה"ב נגמרו. לא נשאר על מה לדבר חוץ מהבוטילישס של ביונסה. שירי ראפ והיפ-הופ עוסקים בעיקר ביחסים שבינו לבינה, ובריקבון של חיי ההוללות של זמר ראפ. חיים שכוללים יותר מידי כוסיות, יותר מידי סמים, תחושת ריקנות, פחד במה וחרדת יצירה. ואז מידי פעם צץ איזה ראפר שמחזיר את כולם לפרופרציות ומדבר על מה שכואב באמת. צ'יילדיש במבינו באלבום מסחרי ראשון, שבו הוא מביא את הקשיים של חיי השחורים באמריקה. את שם הבמה שלו הוא מצא במחולל שמות רנדומלי מהאינטרנט. שמו האמיתי הוא Donald McKinley Glover והוא אפילו משחק בסידרה "קהילה" של NBC.
ולבסוף, קינוח - כל אלבום השנה להזרמה


ונסיים בסיסמה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !
זהו, אז מה אתם חושבים ?

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !