אתמול הייתי החתונה של דתיים. ישבנו כל הגברים ביחד אחרי שעה התחלנו לדבר על אובדן הנעורים, כולם התגעגעו לרווקות...מי שנפרד ממנה לפני ארבע שנים ומי שנפרד ממנה לפני ארבעים שנה. פגשתי איזה דתי ניהליסט.. הוא אמר לי..החיים הם הבל הבלים, כי מעפר באת ולעפר תשוב, ושכל אדם הולך למות כשרק חצי תאוותו בידיו..וזה במקרה הטוב..מיד התעודדתי. ככה רצה אלוהים הוא אמר, ואם מה לעשות, ככה זה. מאחורי הפרגוד רקדו נשים ובחורות כאילו באולם אחר לגמריי. אחר-כך אחותי סיפרה לי שהדתיות השתוללו כמו במסיבת רווקות רק בלי חשפן. בעצם ..כאילו עם חשפן.
פגשתי שם את הבת של של בת דודה שלי. אני זוכר שהיא נולדה. הם גרו ממש לידנו. עכשיו היא נשואה עם ברסלב. היא אמא כבר לחמישה ילדים, עדין יפה, עדין חתיכה, אבל בלבוש צנוע, שיער אסוף במטפחת, שרוולים ארוכים וכו'..כל-כך שמחנו להיפגש אחד עם השני, אבל לא יכולנו אפילו ללחוץ יד. בטח שלא להתנשק או להתחבק. אז חייכנו. אחר-כך ראיתי את בעלה משחק עם הבן הקטן שלהם. שנמצא בעגלה, כאילו שהוא אייפד.
כל הדרך לבית שמש וחזרה הקשבתי לאלבום החדש של בלוק פארטי. עולם אחר. עולם שבו אין הפרדה בין גברים לנשים, עולם שבו הסולן הומו. זהו האלבום הרביעי של Block Party וכך הוא גם נקרא Four. אבל בשבילי זה בדיוק האלבום הראשון שלהם שאני אוהב אהבה שלמה ומלאה. בכל האלבומים הקודמים שלהם היתה הרגשה שיש משהו בעייתי בהפקה. שיש צורך ברמיקס או משהו, ועכשיו עם המפיק אלס ניופורט, מפיק בריטי שעובד בניו-יורק, יש הרגשה שהם מצאו את מה שהם חיפשו. אלבום הסולו של Kele היה ניסיון לעשות מוסיקה אלקטרונית רוק-דאנסית. באלבום Four הם בחרו בגיטרות. וזו בחירה מצויינת. אולי הם התכוונו להישמע כמו נירוונה אבל הם נשמעים כמו Muse. הם אף פעם לא הפסיקו בעצם להקליט אבל זה נשמע כמו אלבום הקאמבק שלהם. אהבתי את השיר הבא:
וגם כל האלבום להזרמה [קישור]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה