כותרת משנה: האלטרנטיבה האמיתית לג'סטין ביבר
הייתי בחיים שלי רק שבוע אחד בממלכה הבריטית, באנגליה, וגם אז רק בלונדון וסביבותיה. לא פעם, אני שואל את עצמי איך הייתי מרגיש אם הייתי מקשיב לכל השירים האלה שם, בתור תושב - איך זה היה מרגיש ונשמע אם זו היתה המוזיקה המקומית של חיי ? מוזיקה היא תמיד התעלות על חיי היומיום, כמו שאומר גבריאל בלחסן. גם השיר של אריק איינשטיין "סן פרנסיסקו על המים" יותר יפה מסן פרנסיסקו, למרות שהיא מדהימה. אולי בגלל שתו אחד יושב לך על הלב, יותר מכל חץ שבור, ופורט, ופורט. כל שכן כשזו מוזיקה מ-"חוץ לארץ", ובשפה אחרת, זה אפילו נשמע יותר מרוחק וגבוה. אבל שאפו על הבריטים האלה שיש להם כזו מוזיקה נהדרת ,וכאלה להקות אדירות וכייפיות כמו הארקטיק מאנקיז.
היופי של הארקטיק מאנקיז הוא שהם מצליחים להיות מיינסטרים אמיתי, שמשלב צליל גיטרות יחודי עם שירת רוק רומנטית ומקורית. אפילו אישתי מקשיבה באופן עצמוני לארקטיק מאנקיז. היא הורידה באייטיונז את האלבום (טכנולוגית אני והלפטופ שלי הכי פחות מתקדמים בבית שלי) ומקשיבה לו עם האייפד במרפסת. הקסם בטקסטים של אלכס טרנר הוא כמובן דופק לב של גיל 16, לצד חופש של גיל 27, והתחבטויות נעימות של מערכות יחסים בלי מחוייבויות ומשכנתא. בקליפ האחרון עם תסרוקת ובגדי עור, שלא היו מביישים את אלביס פרסלי, אתה מבין שהוא עובר משהו. הוא כל הזמן עובר, מתבגר ונשאר צעיר. גודל ומתפתח, וחווה תוך כדי. ועדין אני מצדיע לילדות האנגליות בנות ה-12 שזו מוזיקת הנעורים שלהן ולא ג'סטין ביבר.
האלבום AM החדש של Arctic Monkeys היה יכול להיות אלבום פריצת הדרך שלהם, אילולא זו קרתה כבר באלבום הבכורה. אחרי שני אלבומים של חיפוש אחר צליל חדש, ופרוייקט צד מעולה, נדמה שהצליל החדש התגבש, השפה והסגנון התהווה, שהלהיטים זורמים יותר בקלות. אולי אפילו קצת יותר מידי בקלות - Why'd You Only Call Me When You're High? הוא דוגמא שכזו. גם הבי סייד שלו יצא נהדר. אבל, ברגעי היופי הנדירים של האלבום, שיר שמדבר על האהבה, עם דימוי של רכב כמו פורד קורטינה, אתה פשוט לא יכול לקרוא לזה קיטש, אפילו אם זה מה שזה.
2 תגובות:
רק שים לב שאת השיר I WANNA BE YOURS לא טרנר כתב אלא ג'ון קופר קלארק. אלכס הוסיף שורה באמצע.
הפתעה. לא שמתי לב. תודה.
הוסף רשומת תגובה