פתיחה
הפוסט הזה הוא מעין השלמה לפוסט "נבדק ונמצא פרימיום - מגע ללא מגע". הפוסט הקודם מייצג קצת יותר טוב את המוסיקה הטובה החדשה ששמעתי השבוע. הפוסט הזה הוא סתם כייפי. קליפים חדשים נחמדים , וקטאעים. אל תרגישו אשמים כשאתם נהנים:
איגי פופ וג'ינגר בייקר במחווה לבלאק קיז
בדרך-כלל זה מוסיקאי צעיר עושה מחווה למוסיקאי סיניור, אבל הפעם התחלפו היוצרות - חשבתי שזה קטע של איגי פופ , שרומז לכולם, שאולי כולם חושבים שהם צעירים, אבל הוא תמיד יותר צעיר מכולם ברוחו. אבל, התברר לי שזה חלק מאלבום מחווה שלם של שירי הבלאק קיז, שמוסיקאים ותיקים מבצעים. וזה הסינגל הראשון, והוא לגמריי סבבה [במקור היה לו קליפ סבבה, זוכרים ?] אני מעדיף את הקול של איגי פופ, והגיטרה של ג'ף בק, למרות שזה נשמע ממש קרוב למקור. ואולי זה כל הרעיון, להדגים שהשירים של הבלאק קיז הם לא מעכשיו למרות שהם נכתבו עכשיו.
Iggy Pop & Ginger Baker - Lonley Boy
לא רק הבלאק קיז יודעים לעשות את זה, יש עוד להקות צעירות שיודעות לעשות את ה-R&B הגרובי קראנצ'י הזה. השיר הזה היה שיר השבוע שעבר והוא מעולה.
Monophonics - There's A Riot Going On
השילוב הזה של קליפים ומוסיקה הרבה פעמים יוצר משהו חדש. הקליפ הבא הוא הצדעה לתרבות הפופ ולתוויות של בירה, משהו שמזכיר את אנדי וורהול. השיר הפאנקי-פופ-סול-דיסקו הלבן הזה לא כזה מושלם, אבל הוא רקע טוב לקליפ:
Scissor Sisters - Baby Come Home
The Darkness - Every Inch of You
כבר אמרתי את זה לא פעם, שאני מאד לא אוהב את המגמה החדשה שצצה השנה של קליפים רווים באלימות, הכוללים: סכינים, מזרקות, רציחות, אינוסים ובכלל זה שיסופים של אנשים. זו סתם פורנוגרפיה זולה של מוות שנועדה לרגש אותנו. מה היה רע בכך שפעם היינו מתרגשים מקצת סקס מרומז, בספינת האהבה בערוץ 1. זה לא שאני נגד פרובוקציות בכלל, אבל אם חייבים שזה יהיה פרובוקטיבי, אז עדיף כבר סטרפטיז חמוד (והסטרפטיז הבא באמת חמוד ולא מגיע בכלל לכדי ערום):
The Darkness - Every Inch of You
מיק ג'אגר וג'ף בק
אחת מתוכניות הטלוויזיה המיתולוגיות, אשר השפיעה על כל מה שגם אנחנו רואים היום בטלוויזיה, היא Saturday Night Live. תוכנית מערכונים סאטרית שגם "זהו זה!" הושפעה ממנה, וגם "החמישיה הקאמרית" וגם "ארץ נהדרת" ועוד. תוכנית ותיקה שיצאו ממנה מלא קומדיאנים אמריקאים. השבוע, לכבוד פרק סיום העונה, התארח שם מיק ז'אגר וניגנו איתו יחד הפו פייטרס, וגם ארקייד פייר [קישור] הם ניגנו כמה שירים שחוקים, שקשה לי כבר להקשיב להם, ואין לי מושג איך בן אדם אינטלגנטי כמו מיק ג'אגר מסוגל לשיר כל-כך הרבה פעמים אותם שירים מבלי שהוא ישתגע. זה מזכיר לי את האימרה של ז'אק ברל שאמר: " כשאני כותב אני אדם, כשאני מופיע אני קוף". כי באמת צריך כישורים של קוף בשביל לחזור שוב ושוב על אותו השיר, ומיק ז'אגר כבר נראה כמו קוף, אז אולי זה מה שמקל עליו (סתאם הייתי מת להראות כמו מיק ג'אגר). נראה לי שהכל נעוץ בנרקיסיזם שטמון בכל אחד מאיתנו, בעירבוב עם התמכרות לאהבת הקהל. כתבתי כמה שירים בחיים שלי (בלי מנגינות), ואני חייב לומר שהם אף פעם לא נמאסים עליי, ואם היו אנשים שעוד היו מוכנים להקשיב להם והיו מוחאים לי כפיים..אני מניח שגם אני הייתי מתמכר לזה. בחרתי שיר פחות שחוק, שלא יהיה לנו משעמם, מיק ג'אגר יחד עם ג'ף בק:
גיטאר הירו - הדור הבא !
אז אריק קלפון היה נגן גיטרה גדול, וגם ג'ף בק, אבל מי הם הדור הבא הגטאר הירו ? ב- MTV IGGY חשבו על זה, והאמת שזה מרתק לשמוע גיטריסטים חדשים מעולים. פוסט פנטסטי [קישור]
We Cut Corners - The Male Mind
אז איך באמת הראש הגברי עובד, או לא עובד. We Cut Corners מנסים להסביר..אני אוהב את הלהקה הזו, שמזכירה לי גם את The Walkmen וגם את הבלאק קיז ובעיקר את Cold War Kids
We Cut Corners - The Male Mind
When Saints Go Machine - Mannequin
משהו קצת יותר אווירתי
When Saints Go Machine - Mannequin
MARIE MADELEINE - The Nihilist Song
אז אם כבר מדברים על אלימות, הנה עוד קליפ כזה, הפעם יש הרגשה שזה קצת יותר מוצדק. גם בגלל מילות השיר. השיר בסגנון עדות ג'וי דוויז'ן.
MARIE MADELEINE - The Nihilist Song
The Dave Kusworth Group - For All The Perfect People
שיר לא חדש אבל שמאד אהבתי השבוע. בהמלצת יובל קאולי. כמה אנשים מושלמים אתם מכירים בעולם ? אני לא מכיר אפילו אחד. יש אנשים אהובים, אבל מושלמים...יש רק שירים
The Dave Kusworth Group - For All The Perfect People
החיים שלי יותר מעניינים ממני השבוע הייתי ב -"אקדמיה למוסיקה ולמחול שבירושלים", ליוויתי את בני בן האחד-עשרה ליום של העשרה במסגרת פרוייקט "מצויינות למוסיקה". הגיעו לשם ילדים מכל הארץ, לסדנאות, כיתות אומן ובסוף היה "קונצרט" שבו כולם ניגנו כל בלהקות או בסולואים. שירי פופ עברים, שירים מקורים, לצד יצירות קלאסיות במין ערבוביה חסרת גבולות. ובאמת נדמה שמוסיקה מסירה מחיצות, מורידה את הגבולות, מאחדת ומקרבת אנשים. ממש מקרבת. האוירה באקדמיה למוסיקה קסומה [העלתי סרטונים בפייסבוק למי שמעוניין לראות], במסדרונות ישנם תצוגות של כלי נגינה עתיקים, ויש שם פטיו כזה נחמד באמצע, ומכל דלת בוקעים צלילים.. של נגינת פסנתר, או חזרות לשירת אופרה. בסדנה שהייתי בה, יחד עם בני, העבירו לילדים שיעור שאמור לעודד אותם ליצור. זה התחיל בשאלה: "מי יודע מה ההבדל בין אילתור ליצירה כתובה ?" תוך כדי הדגמה לקטע שאולתר בהופעה של מוסיקאי ג'אז מפורסם ושאח"כ נכתב והפך ליצירה קלאסית. אח"כ לימדו אותם מה זה קולאז' עם השיר של מדונה שמסמפל את אבבא (את מדונה, שהופיעה באותו הערב בתל-אביב הילדים עוד הכירו, אבל את אבבא (הגאונים) לא). בסוף היה הקונצרט שבו שרו בנות דתיות בלי שום "הדרת נשים" ובלי שום "קול באישה ערווה", ולהקת רוק מקרית מלאכי ששרו שיר אהבה, וגם ילד יהודי קטן שניגן יחד עם המורה ערבי שלו על עוד. זה היה קונצרט ששבר את כל הסטיגמות, שהוכיח שיש שפיות בישראל ושסתם, סתם אנחנו מרווים את עצמנו בתדמיות שגויות ובדעות קדומות. לא כל הדתיים קיצונים, ולא כל הערבים שונאים את היהודים, ולא כל האנשים בקרית מלאכי הם בכירים המאושמים בהטרדות מיניות.ושיהיה לכם הכל בפרימיום.
