לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 31 בינואר 2012

Crippled Black Phoenix - חדש !



[תודה לרונה] אלבום חדש ל- Crippled Black Phoenix . מדובר בסופרגרופ אנגלית שיש בה חברים מלהקות כמו Mogwai ו- Gonga.  הם פעילים משנת 2006 וזה אלבום החמישי שלהם, אבל ההרכב משתנה כל הזמן וכבר לא פחות מ-15 חברים פרשו ממנו. כיום פעילים בלהלקה שישיה חברים. בעיקרון הם  עושים פוסט-רוק, ויש להם שירים יפים שנשמעים כמו חיקוי של הפינק פלוייד ויש גם הסינגל הבועט הזה שאני התלהבתי ממנו:


ובכלל תכננתי להקשיב לשירים של מינימל קומפקט היום :)

יום שני, 30 בינואר 2012

מיקסטייפ השבוע - Saint Etienne


בקרוב מאד אלבום חדש לסנט אטיין וכבר יש סינגל חדש שנקרא Tonight. לכבוד כך ערכו כמה חברים את רשימת השירים הנפלאה הזו. וחשבתי שגם אתה תהנו. [ותודה למייק, איתי כוחיי ולגלי גונן] תלחצו PLAY

Saint Etienne - Tonight - הסינגל החדש
Saint Etienne - Nothing Can Stop Us
Saint Etienne - Kiss and Make Up
Saint Etienne - Mario's Cafe
St. Etienne - People Get Real
Saint Etienne - Hobart Paving
sylvie-st etienne
Saint Etienne - The Bad Photographer
Saint Etienne - Who do you think you are
Saint Etienne-Teenage Winter



Saint Etienne - Stoned to Say the Least
saint etienne - 4:35 in the morning
Saint Etienne - Like A Motorway
Saint Etienne - Carnt Sleep

יום ראשון, 29 בינואר 2012

שיפוט מהיר: Of Montreal - Paralytic Stalks


זה לא אלבום הקאמבק של אוף מונטריאול. מאז 2007, רגע אחרי שהוציאו את אלבום המופת שלהם Hissing Fauna are You the Destroyer?, הקהל רק מצפה לאלבום נוסף באותו סדר גודל. ותדיר, כבר שלושה אלבומים מאז, הלהקה לא מצליחה (אם היא מנסה בכלל) לשחזר את אותה הברקה. אני מרגיש שלאלבום החדש שלהם אני מגיע במבט מפוכח במקצת אחרי התאכזבות תדירה מכל אותם אלבומים שהוציאו אחרי האלבום המופלא מ- 2007. לקראת האלבום החדש, Paralytic Stalks, החלטתי להתנער סוף סוף מהציפיה לקאמבק וזה בהחלט תרם להנאה שלי מהאלבום החדש.
זהו אלבום מהנה למדי, אך בו בעת מאוד מבולגן וניסיוני ומלא רעיונות מוצלחים מאוד לצד כאלה פושרים למדי כשהכל משתלב ומתערבב אחד בשני. אין זה אלבום קל לשמיעה אבל הוא לא מפסיק להיות מעניין. הגישה שלי מצליחה להיות מאוד חיובית בכל הנוגע לאלבום עד שאני מגיע לדון בשני הקטעים הסוגרים שלו, המסתכמים בכ- 20 דקות שמהווים קקפוניה עמוסה וחונקת למדי. אני לא מסתדר עם שני הקטעים האלו והם די הורסים לי את הרצף (או שיש לומר - רכבת ההרים המסחררת) של 7 הרצועות הקודמות להן. עוד לא החלטתי אם אכן הקטעים האלה חלשים, מיותרים או דווקא בעלי פוטנציאל אדיר ויום אחד אני עוד אבין אותם ואצליח להנות מהם, וזה משום שכנראה עוד לא הצלחתי אפילו לעכל קטעים אלה בצורה נאותה גם אחרי האזנות מרובות. מה שבטוח הוא שמשעממים הם לא.
גם אם אני מתעלם משני הקטעים הסוגרים, אין זה אומר ש-7 השירים הראשונים בעלי הפוטנציאל להיות אלבום קצר ומצויין -לחלק זה של האלבום יש את הפגמים שלו, כמו חוסר גיבוש וקו מנחה בין השירים השונים. למרות כל הצדדים השליליים שיש לאלבום להציע, זה עדיין אלבום שאני נהנה מאוד לשמוע, הוא מאוד מאתגר אותי ואני רואה את עצמי חוזר אליו עוד הרבה פעמים. בכל זאת אלבום ראשון מזה 5 שנים של of Montreal שאני בלב שלם יכול לומר שאני באמת בסדר איתו.
Of Montreal - Dour Percentage


וכל האלבום להאזנה
 וגם ב- 7/5 הם מופיעים במועדון הבארבי בתל-אביב.

יום שבת, 28 בינואר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - חורף חם

אני רוצה לחשוב שהם מאזינים לבוב דילן
פתיחה- 
דבר אחד הולך להשתנות בבלוג הזה מעתה והלאה. אני לא מתכוון לשים כאן כל דבר חדש רק בגלל שהוא יוצא. אלא רק דברים חדשים שמצדיקים את הזמן הפנוי שלכם. למשל האלבום החדש של לאונרד כהן. חפשו אותו במקום אחר, או קליפ חדש של הטווילייט סאד - לא מתלהב מהשיר. כנ"ל קליפ חדש של אייר. מעתה תהיה יותר הקפדה על הפרימיום. מה שפרימיום פה, ומה שלא , אז לא. ותלחצו PLAY

Jay-Z - Glory ft. Blue Ivy Carter
קשה לי להישאר אדיש לשיר חדש שנכתב לכבוד זה שנולדה לג'יי זי וביונסה תינוקת-על. מה גם שפעימות הלב שלה מסומפלות בו. הבכי בסוף זה הראפ הראשון שלה. אז תנו לה צ'אנס.
Jay-Z - Glory ft. Blue Ivy Carter

The Alabama Shakes- I Found You
[ותודה מייק בוגאן] להקת סול רוק מצויינת מאלבמה אלבום הבכורה ייצא באפריל השנה. אחד השירים שעשו לי כל-כך כיף השבוע
The Alabama Shakes- I Found You

Wilco & Popeye - Dawned On Me
יש לי זכרונות צבעונים מפופאיי. אבל הזכרונות בשחור לבן הם: בקרים של נופש בטנטורה. טלוויזה 14", אבא שלי הולך לקנות פרילי לארוחת בוקר, ומביא על הדרך חלב חי מהרפת של מושב דור. אח"כ ראינו עוד פרק בסידרה "היה היה" ושאר היום היה מוקדש לשהייה בלתי פוסקת במים המלוחים. בחיי שאני לא מבין איך לא הייתי יוצא מהים במשך שעות. בערב הקרינו באזור העתיקות, באיזה אמפי ישן, סרט קולנוע באוויר הפתוח. לרוב זה היה מערבון.

Wilco & Popeye - Dawned On Me


Mark Lanegan Band - The Gravedigger's Song
אני אוהב את הסאונד הקשוח  של מארק לנגן - שיר חדש.

Mark Lanegan Band - The Gravedigger's Song


Cloud Nothings - No Future / No Past
אחד האלבומים המדוברים של התקופה האחרונה הוא של Cloud Nothing, אני מאד התלהבתי מהשיר הזה

Cloud Nothings - No Future / No Past


Porcelain Raft - Unless You Speak From Your Heart
אינדי פופ אלקטרוני. שיר חמוד

Porcelain Raft - Unless You Speak From Your Heart


Alex Winston - Choice Notes
באוירת איימי וויינהאוס. זה לא ברמה של קלאסיקה, ובכל זאת זה שיר פופ חמוד ומתוק.

Alex Winston - Choice Notes



החיים שלי יותר מענייני ממני יש לי שתי כלבות בבית. זו הדרך של אישתי ליצור רוב ניקבי בבית. בשבילי כלבים זה שערות בכל הבית, פחות מקום על הספה, גירודים בדלתות ונחירות בלילה. מאז שיש לנו גורה חדשה אי-אפשר להעביר ארוחה אחת  (בבית הזה !) בלי שהמילה קקי תעלה על השולחן. בשביל המשפחה שלי הכלבות הן עולם ומלואו. מלא רגש, חום ואהבה, הם נותנים ומקבלים וזה הכיף. מידי פעם הבת שלי ואישתי יוצאות לתערוכות בשבת, ואז אנחנו נשארים בבית רק הבנים. ומה אני אגיד לכם, בלי האישה אי-אפשר לתפקד. לא יודע מה אתם חושבים שאתם יודעים עליי, אבל אני בדרך-כלל מי שמכין את האוכל בבית, וגם מטפל בכביסה ושותף מלא בכל מה שקשור להתארגניות עם הילדים. בכל זאת אמא זו אמא, ואשה זו אשה, ומבחינה ריגשית היא הרבה יותר שם בשביל כולנו, ואני צריך אותה.




ונסיים בברכה
נישוקים, חיבוקים וקרציות !

יום שישי, 27 בינואר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - מתחת לראדר

ראדר של מיקי-מאוס-ניו-אורדר [אני רואה מלא ציצים, הראדר נמצא תקין !]
פתיחה
סוף השנה הזאת השאירה אותי עם הרגשה מסויימת של תיסכול. אחרי האזנה שוטפת למוסיקה, במשך שנה שלמה, פתאום בסוף  גיליתי שפספסתי לא מעט מוסיקה שהיתה יכולה לחדור לי לתוך הנשמה. מוסיקה שעברה לנו מתחת לראדר, או שבכלל לא היתה בגיזרה של הראדר שלי. ואני אומר את זה בתור טכנאי ראדרים במקצועי - כן, כבר שכחתי שאני גם טכנאי ראדרים, עובדה. ותלחצו PLAY

Rotifer
השיר הזה יכניס אתכם טוב טוב לעניינים. אינדי-פולק אנגלי או מה שלא יהיה

Rotifer - Canvey Island


J Mascis
J Mascis הוציא אלבום פולק בשם  Several Shades of Why בליילב סאס פופ.

J Mascis - Not Enough


Grails
אחד מאלבומי הפוסט רוק של השנה
Grails - Future Primitive

Ensemble
אלקטרוניקה מתוך האלבום Brandt Brauer Frick של ההרכב Ensemble

The Brandt Brauer Frick Ensemble + Emika + Pretend


Beth Jeans Houghton
בעיקרון האלבום Yours Truly, Cellophane Nose   אמור לצאת ב-2012, אבל הסינגל היפהפה הזה כבר יצא בשנה שעברה

Beth Jeans Houghton & The Hooves Of Destiny - Liliputt



Jonny
לורה ג'יי מרטין מופיעה גם בהרבה שת"פים עם אמנים אחרים, למשל ההרכב ג'וני, שבראשו עומדים נורמן בלייק ואיירוס צ'יילדס
Jonny - When I Still Have Thee. King

Ólafur Arnalds
אינסטרומנטלי, "ניאו-קלאסי". אולאפור ארנלדס, מלחין ומעבד איסלנדי בן 25, עם "שירי סלון". לפני כמה ימים הוא עשה וידיאו-צ'אט מהסלון שלו וענה לשאלות המשתתפים, ואז סיפר שהוא יוצא להופעות עם האלבום באירופה בחודש מרץ. הוא כמובן גם מתחזק הרכבי אינדי, אלקטרוני וכלי קשת. למה לא. והוא בן דוד של הסינגר-סונגרייטרית אולוף ארנלדס.
Ólafur Arnalds - Fyrsta

נראה לי שמגיעה הכי הרבה תודה לסטיבי על הגילויים האלה.
וכדאי לכם להקשיב גם
לסיכום הסיכומים של 2011
ולסינגלים של 2011

ואל תשכחו את הסיסמה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

יום רביעי, 25 בינואר 2012

Andrew Bird - חדש !


שיר חדש לאנדרו בירד בשם Everyone מתוך אלבום שבדרך שיקרא Break it Your Self. אתמול הקשבתי לשיר הזה 10 פעמים לפחות. אז לכם מגיעה לפחות האזנה אחת..ובסוף..בסוף יש בשיר הזו גם שריקה.

יום שלישי, 24 בינואר 2012

מיקסטייפ השבוע - Etta James


העובדה המצערת היא שאני יודע על ג'ניס ג'ופלין ועל איימי וויינהאוס (האדירה) יותר משאני יודע על אטה ג'יימס. אבל עכשיו לאחר שהיא נפטרה אני מזהה את המקור.  היא זכתה בשישה פרסי גרמי, הראשון רק בשנת 1995, מה שמוכיח שמתים וזקנים מקבלים הכי הרבה כבוד במוסיקה. מיקסטייפ השבוע מוקדש לזמרת הבלוז האגדית שנפטרה השבוע בגיל 73, המינימום שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת לה כבוד אחרון. ואיזו זמרת גדולה שהיא היתה [עזרו לאסוף את השירים המעולים האלה איתי כוחיי, יואל גינור, ומייק בוגאן] ותלחצו PLAY

Something's Got A Hold On Me


Tell Mama
I'd Rather Go Blind
Stormy Weather
Stop The Wedding
Sunday Kind Of Love
Something's Got A Hold on Me
At Last
The sky is crying

יום שני, 23 בינואר 2012

שיפוט מהיר : Lambchop - חדש !


אני חייב להודות שאני לא אוהב את העטיפה של האלבום הזה. יש בה משהו שמזכיר לי את אוהל הדוד תום.
Mr. M הוא האלבום ה- 11 (!) של להקה שאמרה על עצמה שהיא להקת הקאנטרי הדפוקה ביותר מנשוויל. והאמת שכבר קשה לזהות שהמקור הוא קאנטרי. הרוח החיה של הלהקה היא קורט וגנר, שגם כותב את השירים וגם שר אותם בקול עמוק ורך.  ההרגשה שלי היא שהשירים האלה נולדים מהטקסטים שלהם, ובכל זאת במוסיקה כשלעצמה יש קסם ענוג. 
באופן אישי מאד קשה לי להתחבר לאלבומים איטים כל-כך, בהתחלה אני חושב לעצמי שזה מצליח לשעמם אותי יותר ממה שכבר משעמם לי בלאו הכי. אבל לפעמים כשנפתחים ארובות שהשמים, ויורדים גשמים, אז אני מצליח לאגור מספיק  קשב, ולהכיל את היופי הצרוף הזה, שאתמול הקשבתי לו כל-כך הרבה פעמים [ותודה לשרון רז שערך את רצף השירים הבא] :

Lambchop - Gar
Lambchop - If Not I'll Just Die
Lambchop - Your Life As a Sequel
Lambchop - Smuckers

 

יום ראשון, 22 בינואר 2012

Craig Finn - חדש !

אני רק נראה כמו רואה חשבון
קרייג פין הסולן של The Hold Steady באלבום סולו בשם Clear Heart Full Eyes. אלבום  שאינו שונה מהותית מהסגנון של להקת האם, רק קצת פחות גיטרות חשמליות ויותר אקוסטיות פה ושם. אהבתי את האלבום Stay Positive שלהם, וזה של Craig Finn נחמד, ולא יותר [כל האלבום להאזנה]. אבל התלהבתי משיר הפתיחה. אחרי כמה האזנות הייתי חייב להביא אותו לפה. במקרה הזה הגיטרות פה עושות את העבודה:



 

יום שישי, 20 בינואר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - 1,1,1



פתיחה- 
אל תדלגו אפילו על שיר אחד בפוסט הזה. פשוט, אל..אחד-אחד-אחד.  ותלחצו PLAY

Bruce Springsteen - We Take Care Of Our Own
סינגל חדש לברוס ספרינגסטין לקראת אלבום שיצא ממש בקרוב עם E Street Band.  הוא אמור להופיע בארץ בקיץ. והדילמה קשה, כי אני לא אמור להיות בארץ בכל הקיץ. חשבתי לסוע לטיול קצר באירופה ולהופעה שלו על הדרך, נראה לי קצת גדול עליי תקציבים...אבל מצד שני אני לא רוצה להפסיד הופעה שהיא הופעת חלומותיי.
Bruce Springsteen - We Take Care Of Our Own

Cate Le Bon - Fold The Cloth
Cate Le Bon - Fold The Cloth


Heartless Bastards - Only For You
האלבום הרביעי של הלהקה מסינסנטי יצא זה עכשיו הופק ע"י ג'ים אינו המתופף ב Spoon [ותודה למייק בוגאן]
Heartless Bastards - Only For You

אלבומים בהזרמה ביוטיוב
אז הפעם אני לא מביא לכאן אלבום להזרמה אלא מלא אלבומים להזרמה שנמצאים ביוטיוב. רובם קלאסיקות. התרגום של האלבומים מצחיק ומזכיר את הימים שבהם תרגמו שמות של אלבומים בקול ישראל, אבל יש כאן הרבה אלבומים טובים ואני חושב גם שזה מגדיר די טוב מה זה מיינסטרים היום, אתם מוזמנים להקשיב ל- "אקדוחי המין", ול"ורדים תת-אדומים". לכו על זה [קישור]


תמונה אחת שווה אלף מילים, אבל כמה מנגינות שווה תמונה.
ניל יאנג
השבוע נתקלתי שוב בתמונה הזו שקשה להאמין שהיא בכלל קיימת. וגם בשיר מתוך אלבום הבכורה של יאנג, שהמיס אותי לגמריי. 
Neil Young - See The Sky About To Rain

התשמע קולי
הקלטה נדירה משנת 1968של החלונות הגבוהים בצרפת,  הגיחה לעולם השבוע. ניקו הישראלית ושני הגבוהים שלידה בשיר יפה.שימו לב שוב כמה שאריק איינשטיין יפה. יש לו מראה יוצא דופן וחד פעמי, כמו שלאלביס פרסלי יש. פרצוף כזה של אליל שלא דומה לאף אחד אחר
HaHalonot HaGvohim - Zemer Nuge



הופעות פרימיום
הייתי בהופעה של הג'ירפות אתמול, היה סטנדאפ עם משפטים כמו "הביצים שלי על הז*ן שלי", ואני כל-כך רציתי שגלעד כהנא יהיה ג'וני רוטן, ושהם ישמעו כמו Band of Susans, מיד נזכרתי בהופעה של אינטרפול. מסקנות מן ההופעה: הדימיון הוא אחלה תחליף סם - אשכרה אדולן של הטבע, ואפשר לעשות בו הכל. את Band of Susans הכרתי השבוע, הם להקה מהניינטיז, יש משהו מאד יבש ברוק שלהם, במובן טוב, כמו יין יבש. כמו מים יבשים. אבל לא מנוכר כמו אינטרפול. כל האלבומים שלהם מומלצים אז נסו.
Band Of Susans - Hell Bent
Band of Susans - Hope against hope
Band of Susans - It's Locked Away



החיים שלי יותר מעניינים ממני. ההופעות הכי טובות (וגם הכי יקרות לי (תרתיי משמע)) שאני הולך אליהם  הם ההופעות של הבת שלי. שבוע שעבר היה זה קונצרט לכינור, והשבוע הייתי בשיעור בחוג לבלט קלאסי שהיא משתתפת בו. היה  חלומי כמו בסרט. כל תנועות הריקוד והמורה לריקוד כמו בסרטים וההוראות בצרפתית. נפלא. החוג מתקיים בטבעון, מקום שטובל בטבע. לפני זה ישבנו בבית קפה יחד עם העורך הראשי. שתינו תה מנגו-אפרסק, אכלנו עוגת תפוחים ושיזפים, בחוץ היה חורף ועצים בשלכת וקור מקפיא כמו באירופה. רגע של חו"ל באמצע היום.

קינוח כוכב
איתי כוחיי הכוכב אסף שלושה שירים של Stras שהביסו אותי לגמרי. פופ אינדי שמזמן לא היה פה, לדעתי
Stars - Calendar Girl
Stars - Your Ex Lover is Dead
Stars - Ageless Beauty

עם מוסיקה כזאת, אתם חייבים להודות ש..
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !



יום רביעי, 18 בינואר 2012

Santigold - חדש !


שיר חדש ומעט טראשי לסנטיגולד. ב-2008 יצא אלבום הבכורה המצליח והמעולה שלה, עבר קצת זמן, אבל אף פעם לא איכפת לי לחכות לכך שמוסיקאים יביאו משהו טוב, כשיגיע יגיע, כל אחד והקצב שלו, לא חייבים למהר. והשיר הזה טוב, לפחות בהאזנות הראשונות.
Santigold - Big Mouth


לא על הסמיתס לבדה: מינימל מקסימום


בקרוב מאד חמש הופעות איחוד של מינימל קומפקט.  אני לא יודע אם בכלל נותרו כרטיסים לרכישה, כך שזה לא פוסט קידום מכירות בכלל (וגם אין פה פוסטים כאלה).  מה שכן, אם כבר אתם הולכים (וגם אם לא) אז כדאי לכם מאד לצפות בסרט התיעודי המצויין הזה, שמתאר את  תולדותיה של הלהקה הישראלית המצליחה ביותר אי-פעם בחו"ל. על הדרך אפשר לקבל גם רקע על ראשית הקריירה של שני ענקי המוסיקה ,שיוצרים גם בארץ ובעברית מזה שנים: ברי סחרוף ורמי פורטיס.
הייתי בהופעת האיחוד ב"רוקסן", 11.4.1991 - אני זוכר שהיה דחוס צפוף ומלא עשן - ואז עוד עישנתי כאמל. הזמנים השתנו, רק המוסיקה לא. יהיה כיף !



יום שלישי, 17 בינואר 2012

מיקסטייפ השבוע: ואן מוריסון


אני לא יודע מאיזו סיבה, ואן מוריסון נדחק לפינה נשכחת, ואף אחד כמעט לא משמיע אותו יותר. יכול להיות שזה בגלל שהאלבומים מהתקופה המאוחרת שלו נגעו בעודף רומנטיקה שלא לומר קישט (אבל מלכותי).  מדובר ברומנתיקן חסר תקנה שהוציא 40 אלבומים במשך 40 שנה, וכמעט את כל אלה של תחילת הדרך אפשר לקחת בכיף לאי-בודד.  הפוסט הזה נכתב בכוחות משותפים של כמה מידידיי שנתנו את ההמלצות החמות לשירים האלה.  זה הפלייליסט המושלם לחורף. ואולי המוסיקה הכי טובה שיש בעולם, בשבילי על-כל-פנים. אני לא ארבה בדיבורים, אתם תרגישו לבד שאתם חוזרים למקום חם ורך ונעים שנמצא בתוך תוככם. זה לא בדיוק כרונולוגי, אלא לפי מה שיצא. ותלחצו PLAY

מתוך האלבום השלישי שלו ואולי המוכר יותר מכל Moondance שיצא ב-1970
Van Morrison - And it stoned me


שיר מאלבום הבכורה שלו Blowin Your Mind! שיצא בשנת 1967
Van Morrison: T.B. Sheets


שיר מאלבום השני שלו Astral Weeks שיצא בשנת 1968
Van Morrison - Astral Weeks


שיר מתוך האלבום Veedom Fleece שנכתב בעקבו מסע בין שלושה שבועות באירלנד באוקטובר 1973
Van Morrison - You Don't Pull No Punches, But You Don't Push The River



שני שירים מהאלבום Saint Dominic's Preview  שיצא בשנת 1972
Van Morrison - Redwood Tree
Van Morrison - Almost Independence Day

ולבסוף שיר שיצא כשעוד היה סולן וחבר הלהקה Them בשנות השישים
Them (Van Morrison) - You Just Can't Win

יום ראשון, 15 בינואר 2012

שיפוט מהיר: The Maccabees


מה שקרה באלבום השלישי של המכביז הוא מה שקורה להרבה מאד להקות שמתחילות ברוקנרול הכי גולמי שיש ולאט לאט מתפתחות ונפתחות כמו פרחים באגרטל. יש משהו יפה בראשוניות ובבוסריות שיש לכל להקת רוק: ארקטיק מאנקיז הם דוגמא נוספת ללהקה שהיתה מפוצצת בהורמונים של נעורים, עד שאלכס טרנר התאהב, נכנס למערכת חיים זוגית, והתחיל לעשות שירים יותר פגיעים, ולא פחות יפים. אני זוכר את המעבר של סטינג מלהקת פוליס ,שעשתה רוקנרול עם שלושה כלי נגינה בלבד (כולל התופים), לתקליט הסולו הראשון שלו. The Dream of the Blue Turtles, היה לא מפחות מיצירת מופת, אבל שונה לגמריי. אהבתי מאד את הפאזה הקודמת של המכביז, ואני גם מאד אוהב את השינוי שקרה להם באלבום החדש Given to the Wild.  שינוי הקצב מורגש מייד, המבנה של השירים יותר מורכב, והם נשמעים יותר אוורירים. תחילת האלבום מזכירה לי את להקת MEW, מדנמרק, יש גם כלי נשיפה שמצטרפים, והרגשה אייטיזית. באמצע האלבום ישנה תפנית  קטנה, שהסינגל הראשון מתוך האלבום מסמן אותה.  Pelican  הוא גם השיר היחיד באלבום שנשמע תואם לסגנון של האלבומים הקודמים של הלהקה. מיד אחריו השירים עוברים למוד יותר אופורי. זה יכול להיות אולי האלבום שיעשה עבורם את המעבר אל הקהלים הגדולים. אני אוהב את כל השירים אחד-אחד והם כולם לא פחות ממצויינים, רק שמשהו בעיבודים המסובכים לא נושא בתוכו יותר מידי תוכן משמעותי - וקצת מציק לי שאחרי כמה האזנות, אני מרגיש כאילו הכרתי את האלבום הזה כל החיים שלי. ואחרי שבוע האזנה אני חושב שזה אחד מאלבומי השנה.
השיר הכי טוב באלבום הוא זה:
The Maccabees - Forever I've Known
וכל האלבום המעולה בהזרמה

יום שישי, 13 בינואר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - יום שישי ה-13


פתיחה- 
אולי עדיף בכלל לא להפעיל את המחשב היום, יום שלישי ה-13. ווואאההה.. לכו תדעו איזה וירוסים מנייאקים הכינו למחשבים שלכם כל הרשעים של העולם. בעצם נראה לי שאולי לא כדאי בכלל לצאת מהבית, להיום קרוב לממ"ד, לכו תדעו, אולי מישהו ישבש את הרמזורים ותעשו תאונה. בעצם, גם בבית לא הכי בטוח, יכול להיות שהטלפון הסלולרי יקפוץ עליכם. מצד שני מה יש כאן בדיוק לפחד, מוסיקה היא רוח הרפאים היחידה שאתם מכירים מהיכרות הכי אישית שיש והיא בכלל לא מפחידה.



The Magnetic Fields - Andrew In Drag
בשביל להתחיל את ההפחדות צריך קודם כל תחפושות. סינגל חדש שנקרא "אנדרו בדראג" לקראת אלבום חדש של השדות המגנטים. נשמע טוב.

The Magnetic Fields - Andrew in Drag by MergeRecords

Tropic of Cancer - Be Brave
הלהקה הזאת  מלוס אנג'לס הוציאה EP בסוף השנה. רק עכשיו הגעתי אליו. ונראה לי בדיוק בזמן ליום שישי שכזה. היו אמיצים

Tropic of Cancer - Be Brave



Nada Surf - Waiting for Something
אלפרד היצ'קוק אמר תמיד שמה שמפחיד באמת את האנשים הוא לא הרוע עצמו, אלא ההמתנה לו. זה מה שיוצר את המתח. שיר חדש לנאדה סרף ולא מפחיד בכלל. נקרא: "מחכים למשהו", בלי מתח בכלל

Nada Surf - Waiting For Something by cityslang

Van Morrison - Into The Mystic
לפני הבאמת רע מכל שמצפה לכם למטה, קבלו את הדרכים המיסתוריות של ואן מוריסון. אולי דווקא יום השישי המיסתורי הזה יהיה רך ונעים ואחד הטובים שבחייכם. קלאסים נשכחת:
Van Morrison - Into The Mystic

ובכל זאת כמה הפחדות לסיום (ראו הוזהרתם זה עושה סיוטים בלילה):
Wolf Eyes - Black Vomit
We Hate You Little Girls

זה  נשמע לגמרי אחרת היום:
נישוקים, חיבוקים וקרציות


יום רביעי, 11 בינואר 2012

סיד בארט - יהלום נוצץ ומשוגע


אני לא חושב שיש מישהו בעולם שאוהב מוסיקה ושלא אהב פעם את הפינק פלוייד. וגם מי שאינו יכול להקשיב להם  יותר, לאחר שהפכו למכונה משומנת כל-כך של כסף, לדינוזאור ענק ומעצבן, עדין מוקסם ומכושף מהמוסיקה של הפינק פלוייד בתקופה של סיד בארט. את האלבום הכפול "החומה" של הפינק פלוייד קניתי בשנת 1984 וקצת התביישתי שקניתי אלבום שיצא כל-כך מזמן (בשנת 1977), בכל זאת "החומה" היה אלבום של שנות השבעים, ושנות השמונים היו כל-כך מחשמלות. אבל, קצת אח"כ כולם התחילו לראות את הסרט "החומה" בלופ בוידאו, אז פתאום זה נהיה שוב להיט. כשהתגייסתי לצבא כבר הייתי בטריפ טוטאלי של מוסיקה. ממש לא הייתי צריך שום חומרים, פגשתי שם איזה טבח תל-אביבי שהיו לו את האלבומי הסולו של סיד בארט. הוא הקליט לי אותם על קסטה שנתתי לו. סיד בארט עושה פולק פסיכדלי, אסיד-פולק וואטבר, בכל מקרה אפשר לאהוב את זה עד סוף החיים, יש בזה איכויות אומנתיות שלא מאפשרות לזה אף-פעם להפוך לשטיק מאוס ולהימאס.  הסרט הזה מספר את הסיפור של הבחור המבריק הזה, יהלום נוצץ של שמי המוסיקה שאיבד את עצמו לדעת עם יותר מידי כימיקלים. על הדרך תקבלו הרבה מוסיקה טובה, ולא שיגרתית:

Syd Barrett Story - Crazy Diamond



יום שלישי, 10 בינואר 2012

The Shins - חדש !


שיר חדש  לשינס !!!!!  מתוך אלבום שאמור לצאת במרץ בשם Port Of Morrow.  קשה לעמוד בזה. אז שבו. יש לזה פלייר סלילים מגניב באתר של השינס פה. ומי שרוצה להיזכר באלבום שלהם משנת 2007 יכול גם. זה נקרא Simple Song, אני אוהב את העיבוד של הגיטרות מאד.  תתחדשו:

יום ראשון, 8 בינואר 2012

העם לא טיפש - פרק I: ממוסיקה קלאסית לג'אז



הכל התחיל מזה שהבת שלי הגיעה במזל-טוב לגיל 13, שהוא באופן רישמי תחילת עידן הטינאייג'. לשמחתי היא התחילה להתעניין במוסיקה של גדולים, כמו כל נערה או נער מתבגר. להפתעתי גיליתי שהיא לא יודעת כלום. זאת אומרת, היא בוודאי שמעה הרבה מוסיקה ברקע של החיים שלה - מוסיקה שאבא שלה שומע ברכב בנסיעות, מוסיקה מהרדיו, מהטלוויזיה ובמסיבות, וגם מוסיקה שהיא לומדת לנגן - אבל היא לא יודעת לקשר כמעט שום שם לאף מנגינה. אז מה שעשינו זה - ישבו יחד מול היטויוב, ובמשך כמה שעות העברתי לה את קיצור תולדות המוסיקה הפופלרית.
כיוון שהבלוג הזה, יותר מכל בלוג עברי אחר שאני מכיר ברשת, מתקיים בתפר שבין המיינסטרים לאלטרנטיבה, בין האינדי לבין הרוק והפופ, אני חושב שזה מקום ראוי בהחלט לעשות קצת סדר בדברים.  גם נראה לי אך טבעי שבלוג שחורט על דגלו את המילה "המונים" יעשה סידרה שתסכם את תולדות המוסיקה הפופולרית. בכל מקרה, זה הולך להיות כיף ! ותלחצו PLAY

מתחילים:
בראשית היתה מוסיקה קלאסית, עד שלפני מאה שנה בערך נוצר הג'אז. הג'אז נולד בניו-אורלינס אשר באמריקה, הוא נוצר משילוב של מוסיקה של תזמורות צבאיות, וממוסיקת הבלוז. (האזינו ל- The British Grenadiers March). המילה מארש באנגלית (March ) משמעותה לצעוד, ועד היום בלוויות בניו-אורלינס מלווה תזמורת ג'אז את המנוח עד לקבורה (להאזנה - Dixieland funeral march)

אבל איך מוסיקה נוקשה כל-כך של מצעדים צבאים הפכה לבלאגן של הג'אז ?
יפה ששאלתם :-) מה שהפך את זה לג'אז זה כושר האילתור ובעיקר הנשמה של מוסיקת הבלוז. מוסיקת הבלוז היא אחד מהיסודות הכי מרכזים של המוסיקה בפופלרית . זה התחיל בשירים שהעבדים הכושים שרו בעת שבעבדו בשדות הכותנה ובעבודות הפרך האחרות, אח"כ הצטרפה לכך הגיטרה. המשפט הידוע אומר:" אין לך את הבלוז אם אין לך את הבלוז", Blues זה קודם כל מצב רוח עגמומי (לפעמים עד כדי יגון), ורק אח"כ מוסיקת בלוז (הקשיבו ל-Robert Johnson - Sweet Home Chicago).

בכל זאת בלוז זה קצת מבאס ומוסיקת ג'אז אמורה להיות שמחה
נכון. מנגינות הג'אז הראשונות נקראו Rag והם נשמעו יותר שמחות מהבלוז. זה התחיל עם טוויסט קטן של בנג'ו בשנת 1897(Mississippi Rag, early banjo) ואח"כ זה עבר בעיקר למנגינות בפסנתר (הקשיבו). אבל מה שהכי השפיע זה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הרבה מאד שחורים אמריקאים בניו-אורלינס, נטלו לידיהם את כלי הנגינה הקלאסים, והתחילו לאלתר ולנגן גם בשביל הפרנסה. האוירה היתה שמחה, ואנשים רצו לבלות ולצאת למועדונים. מה גם שבמוסיקת הג'אז השתלבו אלמנטים של מוסיקה קריאולית וקריבית. דיוק אלינגטון למשל עשה מזה ממש ג'ונגל (הקשיבו - Duke Ellington - Take the A Train)

אבל מה לג'אז ולמוסיקה פופולרית ?
מוסיקה היא אף-פעם לא רק אוסף של צלילים ומנגינות. מוסיקת הג'אז היא קודם כל אחת מתנועות השיחרור הגדול ביותר שהיו אי-פעם לאדם. היא שיחררה אותו מהמקובעות של הסדר של המוסיקה הקלאסית המאורגנת לעבר עולם חופשי ממבנים מוסיקלים  או מחשבתיים. היא גם היתה מוסיקה מאד יצרית ששחררה את הנפש של כל מי שהקשיב לה או רקד אותה. בשיא הפופלריות שלה בין השנים 1920-1930 היתה תקופת היובש באמריקה והיה אסור לשתות אלכוהול, אז אנשים מצאו את הפורקן שלהם דווקא בג'אז (את זה אתם חייבים לראות, לא רק לשמוע - Hellzapoppin' to Jumpin' at the Woodside)

אבל למה רק כושים מקשיבים למוסיקה הזאת ?
מה פתאום. קודם כל כדאי לדעת שיש גם כמה יהודים שיש להם תרומה חשובה להתקדמות של מוסיקת הג'אז (כמו ג'ורג' גרשווין, בני גודמן) אבל כבר מראשיתה היא היתה מוסיקה שכולם הקשיבו לה. מי שעזר הכי הרבה להפוך את מוסיקת הג'אז למוסיקה פופולרית הוא לואיס ארמסטרונג. הוא לא רק היה חצוצרן בחסד עליון הוא היה גם זמר מעולה, וכל העולם אהב אותו (להאזנה: Louis Armstrong - Hello Dolly Live).

אז למה היום ג'אז הוא בכלל לא מוסיקה פופולרית?
היום הג'אז נחשב לאלטיסטי ומורכב , מוסיקה שהיא במידה רבה אומנותית, בעיקר בגלל שבשלב מסויים הוא עבר מהפכה שנקראה  "ביפופ". במקביל התחיל להתפתח הרית'ם-אנד-בלוז ולאחר מכן הרוקלנרול שכבשו את ההמונים. בתחילת שנות ה-40 מוסיקת ג'אז נשמעה פתאום נורא מסובכת אבל נהדרת באותה מידה (האזינו כמה שהוא מנגן מהר: Charlie Parker). אח"כ התפתח מזה הקול-ג'אז והפיוג'ן שאחראי להם מיילס דייויס, והג'אז החופשי (האזינו לג'ון קולטריין), וגם ג'אז לטיני (האזינו לפט מאת'יני) ועוד. ועד היום חובבי מוסיקה חוזרים לבלוזים של אללה פיג'רלד ובילי הולידיי, מימי הג'אז הקדומים.

יום חמישי, 5 בינואר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - ויסקי בלי אלכוהול


בקסטר דיורי [כל התמונות בפוסט הזה צולמו ע"י גיא רסקין המלך]
פתיחה- 
זה הולך להיות חורף חם של הופעות מחו"ל. אתמול היתה הופעה מאד מוצלחת של בקסטר דיורי, ובקרוב מאד יהיו הופעות של מינימל קומפקט, אוף מונטריאול, טיוניארדס  וקאט פאוור. הולך להיות כיף !

Cat Power 
שון מרשל מכונה "קאט פאוור" בגלל ההרכב הראשון בו פעלה. אני מכיר 'אחד שמבין', שמחשיב אותה כזמרת הכי טובה בהיסטוריה. כשאני מקשיב לאלבומים שלה אני פחות מתלהב מלראות אותה מופיעה - משהו בנוכחות שלה על הבמה מלא בחושניות. אני חושב שלהקשיב לקאט פאוור מבלי להיות גבר, זה קצת כמו לשתות בירה בלי אלכוהול. בשבילי העניין בקאט פאוור בהחלט קשור גם לסוג של משיכה שהיא יוצרת. משהו בקול הצרוד שלה מאד סקסי. משהו באיך שהיא נראיית  מאד עובד עליי. למעשה, בשבילי היא לא בירה היא ויסקי. עכשיו תחשבו על ויסקי בלי אלכוהול; במקרה יצא לה שיר חדש לאחרונה. הקליפ מעניין ביותר:

מדליין הארט
Baxter Dury
ללא ספק שאתמול היתה ההופעה הכי טובה של שנת 2012 עד כה :-) ובכל מקרה זו היתה אחת ההופעות הכי טובות שהייתי בהם בחיי. שתי בירות ושני צ'ייסרים בהחלט עזרו (אל תשתו כל-כך הרבה אם אתם לא שוקלים מעל 75 קילוגרמים). גם החברה שהיתה ליידי עשתה לי מצב רוח מרומם במיוחד. אבל ללא ספק מי שעשתה את הערב הזה למופלא היא מדליין הארט, הזמרת/ קלידנית ,שכל ההופעה אמרתי שאני מת עליה אבל כ "נגנית" (ע"ע ארץ נהדרת רוווחל). גם היא מסתובבת יחפה בהופעות כמו קאט פאוור. השילוב שלה עם דיורי מעולה, וזה בולט הרבה יותר בהופעה מאשר באלבומים. דיורי פשוט נותן לה הרבה יותר במה על הבמה. אם באלבומים הראשונים כמעט ולא הורגשה נוכחות נשית, אז בהופעה למדליין הארט יש כבר הרבה יותר נוכחות. גם הלהקה שליוותה אותו היתה אדירה, לי היתה הרגשה שהשירים כאילו עברו מדו-מימד לתלת מימד. הגיטריסט היה מעולה. הבס-תופים ישבו נהדר, כל אחד בתורו בלט נתן צבעים ודגשים שלא עוברים באלבומים. דיורי היה אנגלי, צחק על העברית שלנו. הוא לא דיבר בעברית, אלא מלמל איזה ג'יבריש בסאונד של עברית, וזה היה מאד מצחיק. רוב הקהל נראה קצת מאופק, אנחנו היינו כמו אוהדי כדורגל אנגלים [הקליפים האותנטים באדיבות יובל קאולי]:
Baxter Dury - Hotel in Brixton - Live in Israel
Baxter Dury - Cocain Man - Live in Israel
פאטיש רגליים יחפות על במה
יפה ירקוני איז דד נאוו
יפה ירקוני נפטרה השבוע. מכל המקלטים אפשר היה לשמוע את באב-אל-וואד. הנה שיר יפה שרץ עכשיו פתאום:
כל היונים - יפה ירקוני



החיים שלי יותר מעניינים ממני
מסיבת הסילבסטר של שנת 1989 זכורה לי במיוחד. זו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו לא לבושים שחור. למעשה זו היתה מסיבה של סוף שנת 1989 ותחילת 1990, והמעבר מלבוש שחור ללבוש בצבעים שונים היתה מאד סימלית למרות שלא היתה מתכוננת כלל. במקום לצאת למועדון היינו בבית של טל. בחצות התנשקנו עם הבנות. אני השתכרתי. לימים כמה מהם ירדו לארה"ב. וטל התחתן עם הבת של נשיא אינדונזיה (נשבע לכם שאני לא ממציא כלום). עם טמיר אני נפגש לפעמים לארוחות צהרים, בימי עבודה לא שיגרתים.

Inspiral Carpets - This Is How It Feels
Inspiral Carpets - Directing Traffik

ועוד שיר מאותה תקופה באדיבות יובל קאולי
The Field Mice - Between Hello And Goodbye

פתיחה מאד נעימה לשנה הזו, אני חושב. אם כך אפשר להגיד:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

יום שלישי, 3 בינואר 2012

Giles Corey - מלנכוליה בועטת

שדרגו את החורף שלכם - והיו מלנכולים
סוף שנת 2011 היתה אגרוף בבטן. אני לא אומר את זה מתוך הכאב של האגרוף, אלא הרבה יותר מתוך ההפתעה. בסוף השנה, התעמקתי הרבה יותר בסיכומים אישיים של אנשים שאוהבים מוסיקה, ושם גיליתי את האוצרות האמיתיים שהפתיעו אותו, ואפילו היממו אותי. למשל האלבום של Colin Stetson או האלבום  של Giles Corey. ארז סובל מתאר אותו כאלבום השנה שלו, וגם אני התלהבתי. ביקשתי מארז לכתוב כמה מילים שיסבירו את החוויה שלו. אז הנה מה שארז סובל כותב:
פרוייקט הסולו של בחור בשם דן בארט, צעיר מקונטיקט, ארה"ב, שכבר השתתף בכמה פרוייקט מוזיקליים בשנים האחרונות, החליט הפעם לעבוד בגפו ולהקליט את אחד האלבומים המאיימים והמדכאים של השנה (אם לא העשור). זהו ללא ספק אלבום השנה שלי, האלבום שהכי אהבתי והאלבום שהכי הפעים אותי באווירה המוטרפת-מלנכולית שלו. מצד אחד שקט-שקט על גבול הדארק-אמביינט מצד שני בועט (ואפילו באכזריות ובזעם רב) כשהרגע מצריך את זה. והבחור הזה יודע למקם את הרעש שלו במקומות המושלמים. לאורך השירים הארוכים הוא דורש הרבה סבלנות, כנראה יותר מבדרך כלל, אך באותו זמן הוא מתגמל פי כמה וכמה  Giles Corey לא מפסיק לחלחל אליי ולסחוט ממני אנרגיה, אך מעניק לי הרבה נחת.
השיר המצורף הוא מסוג השירים שמבדיל באבחה חדה וברורה בין האוהבים לשונאים. אני רק מבקש להיות סבלניים, בכל זאת 8 דקות שיר אבל זה שווה את זה (גם אם לא תאהבו את השיר בסוף, לפחות בזבזתי 8 דקות מחייכם! אותי זה ישמח). החלק שמתחיל בדקה ה- 5:00 ומגיע לשיאו ב- 6:30 זה שיא מוזיקלי וגאוני שלא יאומן מבחינתי. אין יותר טוב מזה בשנה הזו.

Giles Corey - No One is Ever Going to Want Me

ועוד שיר שאני אוהב
Giles Corey - The Haunting Presence

יום שני, 2 בינואר 2012

Vetiver של החורף


מבחינתי הגיע הזמן להתחיל את שנת 2012, אבל גם לא ממש. אני עוד בגלים של גילויים מאוחרים של אלבומים משנה שעברה. אחד מהם הוא של להקת Vetiver מסן פרנסיסקו. הם הוציאו השנה אלבום בשם The Errant Charm,  בקומינקט של הלייבל סאב-פופ היה כתוב שהוא מצויין לאידליית אחה"צ . לי הוא עושה כיף בחורף הזה. הנה שיר אחד מתוכו:
Vetiver - Its Beyond Me

וגם קאבר מעולה ל -AR KANE להקה פרוטו-שוגייז של אפרו-בריטים. בהמלצת איתי כוחיי.
Vetiver - Miles Appart
וכל הפוסט הזה לא היה קיים בלי ההמלצה של אורי דביר
Vetiver -  - Lon Chaney

פוסטים אחרונים וממש שווים !