לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

קצפת או קרם - The Cream



כל דור והגלולה שלו, בשנות התישעים היה זה האקסטזי ובשנות השישים ה-LSD. לפי מה שהסבירו לי ה-LSD מייצר הזיות וחזיונות והאקסטזי מצמיא. מה-LSD אתה יוצא עם הפרעה נפשית ועם האקסטזי דולפין, מה שאולי יותר שימושי אבל רק אם אתה שחיין מספיק טוב. קצת קשה להקשיב למוסיקת טכנו אם לא רוקדים אותה, עוד יותר קשה להקשיב למוסיקה פסיכדלית סתם כך. זה מזכיר לי את הפרק של "מה זה השטויות האלה" על הודו, בו עדי אשכנזי מספרת איזה דברים "חכמים" אנשים אומרים כשהם בסטלה שלהם. בסופו של דבר זו גם היתה הסיבה שקלפטון עזב את The Cream, הוא הרגיש שהמוסיקה שהם ניגנו נשמעת גרועה אם אתה לא על הסם. בשיא ההצלחה שלהם השלישיה הזו מכרה יותר אלבומים מהרולינגסטונס והחיפושיות ביחד, והם היו מספיק פופולרים וגם ניסיונים. הם פסיכדליה עם פאוור רוק, האלבום Disraeli Gears יצא בקיץ האהבה של 1967 ונחשב לקלאסיקה על זמנית. כמה פעמים בן אדם יכול לברוח מהצלחה? אני שואל את עצמי - על זה רק אריק קלפטון מצליח לענות כשעזב גם את הקרים והתמכר לסמים ואלכוהול, בשיא הוא שתה 3 בקבוקי ברנדי ביום (אמנם משקה אנרגיה טבעי, אבל בכל זאת אלכוהול) . הזכרתי כבר שהוא היה חבר של ג'ורג' האריסון? לא קשור..סתם נזכרתי שזה היה באותה תקופה ממש. זו הגיטרה שלו ב-While My Guitar Gently Weeps, והוא גם ניגן באלבום המשולש של האריסון לאחר פירוק הביטלס. באופן אישי אני אוהב יותר את הפסיכדליה של סיד בארט ושל הביטלס (שפתאום נשמעים כמו פסטיבל שירי ילדים, ליד כל ההשתוללות הזאת), אבל גם The Cream עשו דברים יפים. לכל מי שלא מגיע לפסטיבל הייניקן, הנה פיצוי:

יום שני, 30 באוגוסט 2010

פיגוע מינכן של פיטר גרין



בראשית, ארץ בראשית, זה מה שאפשר להרגיש כאשר רואים את הסרט התיעודי על פיטר גרין במסגרת חודש המוסיקה של ערוץ 8. ובראשית היה תוהו ובבוהו. הרית'ם אנד בלוז השחור מאמריקה תפס לו אחיזה באנגליה, והתוהו בבוהו שיצר ה-LSD, הם מסימני המהפכה הכי גדולה במוסיקה לאחר המהפכה של אלביס והרוק’נרול.
אני לא אכחיש שאני מכיר יותר וגם מעדיף את פילטווד מק מהתקופה הפופית שלאחר עידן פיטר גרין, אבל עדין הסיפור שלו ומה שהוא עשה למוסיקה מרתק וגם יפהפה. להקה היא קודם כל חבורה של אנשים, ולפיטר גרין היה את הכוח ללכד אותם, ובסופו של דבר גם לנטוש אותם, ולשקוע בתוך שיגעון ה-LSD שלו. ב-1966 הוא החליף את אריק קלפטון בלהקת הבלוזברייקס. להתקבל לבלוזברייקרז לא היה קל (או כפי שניסח זאת נואל גלגר: 'לאואזיס כל אחד יכול להתקבל, לבלוזברייקרס- לא'), ובכל זאת גרין החליף את קלפטון למרות שהיה נגן בס במקור, וכששאלו בדיעבד איך קיבל אות גו'ן מאייל אז הוא אמר: "יש לי כוח שכנוע חזק מאד". בשנת 1967 הוא הקים את הפילטווד מק, בשנת 1968 הוא כתב את Black Magic Woman, שמאוחר יותר סנטנה ניכס אותו לעצמו. באותה שנה הם הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי עם הלהיט אלבטרוס (למעלה) שהיה קטע אינסטרומנטלי. החשיפה הראשונה שלו ושל הלהקה ל-LSD הייתה בארה"ב שם שכנעו אותם שבשביל להתקדם מוסיקלית כמו סנטנה וגריידפול דד הם צריכים לצרוך את הסם שהיה עדין חוקי ! הראש של פיטר גרין נרקב סופית כמו פטריית הזיות מקולקלת במסע הופעות באירופה. בעת שנחתו פילטווד מק במינכן "חטפו" אותו (כנראה בהסכמתו) אנשים מאיזו כת שטן לאחוזה מפוארת, שם נערכה הילולת LSD שבמהלכה הוא איבד את שפיותו.
"הגיטרה נהגה לדבר במקומי, אבל אני לא יכול להמשיך לתת לה לעשות את זה. אני לא יכול לתת לה לשבור שוב את לבי", אמר פיטר גרין לפני כעשר שנים. מצבו היה כל-כך דפוק שהתרופות שנתנו לו עשו לו יותר רע מטוב, הוא גילה את זה בגיל זיקנה, כשפתאום היתפכח לגמריי וחזר אפילו להופיע וליצור. גם בבגרותו כשהוא כמעט קירח לגמרי עם שערות בסגנון בן-גוריון הוא עדין משוכנע שהמסעות שהוא עשה ב-LSD היו מאד רוחנים. פיטר גרין התבזבז לו סתם כך, וחבל. למרות הקריירה הקצרה יחסית הוא נחשב עד היום לאחד הגיטריסטים הגדולים והרגישים שאפילו ביבי קינג אמר שהוא מתרגש ממנו. אילו היה קצת יותר בקשב איתנו קרוב לוודאי שהיה יוצר אין סוף שירים יפים.
לאורך כל הסרט על חייו אנו נחשפים לדמות רוחנית עם כריזמה רבה, ויחד עם זאת מבולבלת ושלא מצליחה להתמודד עם העושר וההצלחה. הכסף רדף אחריו (ולא כמו רשויות המיסים שרדפו אחרי הרולינג סטונס), והוא לא רצה אותו, הוא רצה רק לחלום. בסוף הוא גם התעורר מהחלום, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.

Fleetwood Mac - Black Magic Woman


Fleetwood Mac - Jumpin' at Shadows

יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

הבלוזברייקרז ואריק קלפטון - קרנצ'י ומחוספס

קריירת הסולו של אריק קלפטון היתה ארוכה, ומלאה במוסיקת מיינסטרים, אבל לא לשם כך התכנסנו פה. אני אוהב את מה שהוא עשה בשנות השיבעים שירים כמו Wonderful Tonight, After Midnight ובכלל כל הסאונד של הבלוז בשנים ההם ממצבים אותו כאריק סיני של הגויים. בשנת 1966 הוא עזב בטריקה את ציפורי החצר רק בגלל שהם היו יותר מידי מסחרים בשבילו, וחבר לג'ון מאייל ולהקת The Bluesbreakers האגדית. הם הופיעו מאות פעמים בסצינה של הבלוז שהתפתחה אז באנגליה, והקליטו יחד את מה שנחשב לאחד האלבומים הכי חשובים והכי טובים אי-פעם. הבלוזברייקרז היתה מחנה האימונים הכי חשוב של אריק קלפטון, בה הוא ניגן בלוז נקי כמו שהוא אוהב, אבל גם את הלהקה הזו הוא עזב מהר מאד. כמה All Your Love שונה מ- For Your Love, מיד תגלו:


Bluesbreakers with Eric Clapton - All Your Love


בעיקרון אני מעדיף את בלוז שלי קרנצ'י ומחוספס, אבל כאן אפשר לשמוע בתחילת השיר סולו סקסופון מדגים כמה הבלוז קרוב לג'אז:
Bluesbreakers with Eric Clapton - Have You Heard

דרך-אגב, בתמונה למעלה (אפשר ללחוץ להגדלה) אריק קלפטון הוא הבחור שיושב וקורא עיתון- הייתם מזהים?

יום שבת, 28 באוגוסט 2010

ציפורי החצר - The Yardbirds




אריק קלפטון לא נולד כגיטאר הירו הראשון, למרות שהוא היה הגיטאר הירו הראשון (רק אח"כ עשו מזה גם משחק מחשב), הוא נולד כילד מחוץ לנישואים לבחורה אנגליה שהתאהבה בטייס קנדי. הוא גדל ע"י סבתו ובעלה ועד גיל 11 הוא היה בטוח שאחותו הגדולה היא אימו. גיטרה היא בסך הכל גיטרה, חתיכת עץ ושישה מיתרים, את הנשמה מכניס אליה מי שמנגן בה. בגיל 13 הוא קיבל את הגיטרה הראשונה שלו, חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1963, כשהוא בן 18 בלבד הוא כבר ניגן בלהקת The Yardbirds, להקה שבה ניגנו עוד שני ענקי גיטרה ג'ימי פייג' שהחליף את אריק קלפטון לתקופה קצרצרה, וג'ף בק שהחליף את ג'ימי פייג' כשהוא פרש. שלושתם נמנים נמצאים גבוה מאד ברשימת 100 נגני הגיטרה של כל זמנים, קלפטון במקום רביעי, מקום אחד מעל רוברט ג'ונסון שהוא כל-כך העריץ. ציפורי החצר התחילו עם שיקגו-בלוז שהתמתח עד לכדי רוק ופופ, מה שאריק קלפטון לא אהב, ומיד אחרי הלהיט הגדול שלהם For Your Love הוא הלך לחפש משהו אחר ויותר שורשי, במקום אחר. תחנה קטנה וחשובה ביותר של הבחור, הוא אפילו לא הופיע על עטיפות האלבומים שלהם מרוב שזה היה קצר.
למעלה הלהיט, אבל אני ממליץ לכם להקשיב גם לשיר בסגנון שיקגו-בלוז "לואיס" שאריק קלפטון מנגן בו , וכאן אפשר לשמוע אותם עם ג'ימי פייג'. במיוחד אני אוהב את השיר הזה, משנת 1965 שהוא כבר מהתקופה של ג'ף בק, תראו איך בלוז הופך לרוק:

The Yardbirds - Still I'm Sad

שבוע אריק קלפטון ופיטר גרין


מוסיקת רוק היא המקום הפראי הנשגב בו מביעים מחשבות עמוקות עם כלים פשוטים ובצורה קליטה. חודש המוסיקה בערוץ 8 נמצא בישורת האחרונה שלו, צפיתי בדי הרבה סרטים ביניהם הסידרה שבו מורגן פרידמן מספר על המוסיקה האמריקאית שם הוא לוקח אותנו ל"גראונדזירו" (בתמונה)– לא תחתית בנייני התאומים, אלא מקום שבו התחילו לנגן בלוז עם גיטרות חשמליות בצומת של כביש 61 ו-49, על גדות המיסיסיפי דלתא. שם רוברט ג'ונסון מכר את נישמתו לשטן. מוזיקת הרוק לא התחילה שם אלא כשאריק קלפטון, ופיטר גרין ניסו לנגן באנגליה כמו רוברט ג'ונסון. הם לא רק היו המיילדים של הרוק, אריק קלפטון גם היה הגיטאר הירו הראשון, זה ששימש השראה לכל נגני הגיטרה שאתה מכירים: מסטינג ומרק קנופלר ועד לכל נגני הרוק הכבד. אני מניח שאם הם היו נפטרים כבר כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין או ג'ון לנון, מצבם של קלפטון וגרין בתודעה שלכם היה שונה, אבל מגיע להם הכבוד, ולנו העונג. קצת התלבטתי, אם לעשות שבוע במיוחד בשבילם, אבל נראה לי שתהנו, כל השאר יכול לחכות. כאן הביצוע המקורי משנת 1958 של Otis Rush לשיר השבוע, שתרגישו את ההבדל.


Eric Clapton - Double Trouble

יום שישי, 27 באוגוסט 2010

נבדק ונמצא פרימיום - Fuck You




סוף החופש הגדול, מרגישים את זה בים, מרגישים את זה בכבישים, לא ברור לי איך מזג האויר יודע שעד סוף אוגוסט הוא צריך לכוון את התנור על מקסימום מעלות, ואיך שמתחיל ספטמבר הוא מוריד לנמוך, יכול להיות שזו ההוכחה האמיתית לכך שיש אלוהים. השבוע היה פה בראיין וילסון עם שיר שבוע ואלבום שעזר לנו לגלוש על הגלים וגם עוד כמה אלבומים שכדאי לבדוק. הפעם בנבדק ונמצא פרימיום שירים שיאוררו לכם את הראש לקראת סוף-סוף החופש הגדול. שחררו...שחררו:

1. קליפ השבוע הוא Fuck You של Cee Lo Green שחוץ מזה שהוא אומר מילים שלא יאמרו במקומותיהם (כי אצלנו אין לכך שום משמעות, אנחנו כל היום עושים אהבה כמו חזירים או שפנים או מה שלא יהיה), וזו גם חתיכה של סול היפ-הופ נחמד מאד, אני מקווה שתצליחו לקרוא את המילים, כי הן קצת מסתתרות בקליפ הזה.

2. עדין לא הקשבתי לאלבום החדש של The Roots אני דוחה את זה כל פעם מחדש, אבל בינתיים אני נהנה לראות ולשמוע אותם בקליפים. למטה עם John Legend שגם הופיע בקדם המונדיאל, והוא בד"כ עושה סול אלטון ג'וני כזה, שנשכח מזמן, אבל הוא ממש בטוח שהוא מרווין גאי החדש.


VH1 TV Shows Music Videos Celebrity Photos News & Gossip

3. ללהקת MGMT קליפ חדש לשיר Congratulations שהוא השיר הכי פחות מייצג מהאלבום השני שלהם שיצא השנה, עכשיו אני כבר בטוח שהוא סתם מאכזב, מה שמזכיר את הופעתם הבלתי נשכחת שנה שעברה בישראל בפסטיבל הייניקן. עוד מעט פסטיבל הייניקן השני, אני מאד מאד רוצה לבוא, אבל לערוך פסטיבל בדיוק ערב תחילת הלימודים זו שערורייה, איך אני אקום בבוקר לבית הספר? ושלא תחשבו שאני צוחק, אמנם כבר סיימתי את חוק לימודיי, אבל בכל זאת יש ילדים שאני צריך ללוות ביום הקשה הזה, ואיך אני אקום בבוקר אחרי ערב של הופעות? איך?

4. להקה חמודה שמזכירה לכולנו שכל הכיף באינדי רוק, שהוא לא מתאמץ אלא זורק, קצת כמו Best Coast. קוראים להם Heavy Cream ולשיר שלהם קוראים Watusi . פוסט פאנק סקסיטיז- יש דבר כזה?



5. רק שלשום המלצתי לכם על האלבום החדש של בלונד רדהאד, והנה אתם יכולים לראות אותם כאן מנגנים את אחד השירים היפים באלבום החדש שלהם

Blonde Redhead - Here Sometimes


6. עם השיר הזה של Esben and the Witch קצת התלבטתי, מצד אחד Marching Song הוא שיר גוטי יפה, סטייל סוזי והבאנשיז משנות השמונים, מצד שני חתכים בפנים והאח של האח אלי דריקס, בקליפ אחד זה קצת מוגזם.



7. ולסיום, אנטוני הגארטי עשה את זה שוב ב-EP מנחם שאני לא מפסיק להקשיב לו, וכאן הקליפ הביזאר ... עולמות של אנשים אחרים.

Antony and The Johnsons - Thank You For Your Love


תודה לכם על אהבתכם..
שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

חץ מקתרין קלדר

ביום שישי בשעות בין הערביים הייתי בבריכה, בדיוק הייתה שם מסיבה סגורה כזאת, הגיעו שני גברברים שחומי עור שנראו כמו הגירסה המקומית של בוב מארלי, אחד עם ראסטות השני עם קוקו, ויחד איתם ג'ינג'ית דקת גיזרה, חזה שטוח, שיניים בולטות ושמלת מקסי קלילה, ברקע השמיעו את אריק קלפטון, והכל היה ממש סקסטיז. Kathryn Calder היא זמרת יוצרת מקנדה, שעושה מוסיקת צמר גפן, קצת יותר מידי רוך לטעמי, אבל השיר Arrow שלה מאד מדוייק, ופוגע בול. הוא יעשה לכם כזה נעים בלב כמו שהיא נראיית בתמונה.

יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

בלונד חולמני = מטבע נוצץ

יש לי חבר של חבר שהוא נגר מאד מצליח, מופיע בתוכניות טלוויזיה, וממוצב כ'נגר מעצב'. יש בארץ מספיק אנשים עם כסף שמעדיפים לשלם, ולדעת שהם מקבלים מה שהם רוצים. הוא בעצמו, הנגר הצנוע, אומר שעץ זה עץ, ומסמר זה מסמר והכל עניין של שיווק. אנשים צנועים שעושים משהו טוב נוטים לעתים לחשוב שכל אחד היה יכול לעשות מה שהם עושים אילו היה רק מתאמץ, אבל האמת היא שכל-כך הרבה דברים צריכים לקרות כדי שתגיע לנקודה כזאת שאתה עושה נגרות שנחשבת ליצירת אומנות: אתה צריך להיות מוכשר, חרוץ , בעל ניסיון, בעל יכולת לעבוד עם עובדים, בעל יכולת לעבוד עם מזמינים, לדעת לנהל משא ומתן ותקציב. אי-אפשר לתלות את הכל בשיווק. ל-Blonde Redhead יש מיצוב של להקה מתוחכמת שקורצת לחובבי האינדי: זמרת ממוצא יפני עם קול שפוגע באזור החלציים, דילוגים בין ניו-יורק לשבדיה שיר שנקרא "אוסלו" וסגנון מוסיקלי שנשמע במודע חלומי. על האלבום החדש שלהם Penny Sparkle אומר חבר הלהקה, Kazu Mazino : "אני לא יודע על מה האלבום...היה לי חזיון שנדדתי רחוק כדי להשלים אותו..ונחתתי בשלג של סטוקהולם החלומית ... הרגשתי כמו רועה שמנסה להכניס לחצר 5 סוסים פראים ואצילים, ושאינו מצליח בכך.." אם נמנע מלהיות ציניים לרגע, אז למה לא? אם כך הם ממצבים את עצמם... העיקר איך שהדברים יוצאים, והם יוצאים חלומים. קצת קשה לכתוב שורה תחתונה למשהו שהוא חצי אמורפי, במיוחד בשנה רוויות מוסיקה שכזאת, אבל אנסה: מכל האלבומים שהיו כאן השבוע, אני הכי נהנה להקשיב ל'פני ספרקל', הבעיה היחידה של האלבום הזה הוא המיקס הדאנסי המאולץ של השירים בהשפעת These New Puritans, זה מכשול שצריך לדלג מעליו בהאזנה. היה כאן כבר לא מזמן שיר אחד שלהם שמאד אהבתי Nothing Getting There, במיקס יותר פשוט ועדיף בעיניי מזה שבאלבום, והנה עוד אחד מדליק:

Blonde Redhead - My Plants Are Dead

יום שני, 23 באוגוסט 2010

Elsinore - כן !

אלסינור היא להקה אמריקאית נחמדה. משווים את הכותב שלה Ryan Groff לסופיין סטיבנס, אבל הרבה יותר שמח. לי זה נשמע קצת כמו רוק/פופ סבנטיז כמו שעשו פעם. שיר הנושא של האלבום שלהם YES YES YES, היה כאן שיר השבוע, והנה עוד אחד טוב ממנו.

Elsinore - Lines

יום ראשון, 22 באוגוסט 2010

Of Montreal - איפה טעינו ?



זה לא ממש פלא שבכל רחביי האינטרנט נרשמת התעלמות רבתית מהאלבום החדש של Of Montreal. אחרי Hissing Fauna, Are You the Destroyer? משנת 2007 (שנחשב לאחד מאלבומי העשור הקודם), לכולם היו ציפיות מקווין ברנס, והוא די איכזב עם האלבום הזיבול בשכל הקודם: Skeletal Lamping . יש גבול דק בין סמל סקס לבין פרוצה, ויש גבול דק בין גאוניות לבין פסיכיות. מה שהיה אמור להיות הגירסה האינדית למיקה, הפך בעצמו לגירסה המטורללת של מיקה, ואתם מבינים לבד איפה זה שם אותו. קשה לומר שהאלבום False Priest מפתיע לטובה, יש בו כמה שירים ששווים משהו, אבל מי בכלל נשאר להקשיב להם, כשיש כל-כך הרבה דברים טובים לשמוע ? הוידאו למעלה יותר מידי אלים לטעמי, ראו הוזהרתם. השיר יפהפה.

Röyksopp - תחכום יתר, אין פה.

אני לא בדיוק יודע איך להתייחס לאלבום החדש והאינסטרומנטלי של רוייקסופ. שנה שעברה הם הוציאו אלבום בשם ג'וניור, שהיה חביב מאד, גם אם לא היה אלבום האלקטרוני המועדף עליי ב-2009, והשנה הם הוציאו כביכול את החלק השני שלו שנקרא סניור (Senior), שהוא קצת מעליב, או שככה זה בחיים: הצעיר הוא שובב והמבוגר הוא אחראי, או שהצעיר הוא מבולבל והמבוגר הוא למוד נסיון. הקטעים נושאים שמות כמו: האלכוהליסט, התרופה, הפחד, הגעה לבית. הלהקה אומרת שסיניור נועד לסתיו, בעוד שג'וניור נועד לאביב, והוא באמת אמור לצאת רק בספטמבר, חוץ מזה אתם יודעים כמה גשם יורד שם בנורווגיה באוגוסט? כי אני לא. כדי שיהיה פואנטה לכל הפוסט הזה, אז אני אסכם: כרגע עליתי על זה, אין לאלבום הזה פואנטה, אין פאנצ'ים בשירים, זו מעין מריחה כזאת, נעים מאד כרקע אינטילגנטי - לא לבתי קפה, או שבעצם לבתי קפה המעוצבים בסגנון הייטקיסטי. סתם דוגמא שבחרתי, כי הכל אותו הדבר (הגיטרות שמגיעות אחרי 2 דקות עושות לי את זה כמו הגיטרות טיובלר בלז של מייק אולדפילד):

Röyksopp - The Alcoholic

יום שבת, 21 באוגוסט 2010

בראיין וילסון מדמיין את ג'ורג' גרשווין

Brian Wilson Reimagines Gershwin



בראיין וילסון מהביץ' בויז כבר לא נער, הוא קשיש נחמד ונראה עדין, למרות משקלו, עם איזה זיק בעיניים. כנראה שמוסיקה היא סוג של סם נעורים. אני אוהב את ג'ורג' גרשווין (הידעתם שהוא יהודי?), אני אוהב ג'אז: את צ'ארלי פארקר, מיילס דיוויס, דיוק אלינגטון ועוד.. אני חושב שהניסיון כשלעצמו לעשות איזו פרשנות לגרשווין הוא אמיץ, ונכון לאגדה כמו בראיין וילסון, בשלב שבו נמצאת הקריירה שלו. הוא גם לוקח שני שירים חצי עשויים של גרשווין ומשלים אותם, אין הרבה אנשים שיכולים לעשות דבר כזה, ושהדבר יתקבל לגמריי בטבעיות. ההפקה של האלבום נוצצת, זה קצת סינטרה ולא תמיד בעל ערך מוסף, אבל בפינות שזה מצליח זה מלבב. יש כמה שירים שהוא הופך להם את הצורה לביץ' בוייז לגמריי, והמינון בין זה להיצמדות למקור הוגנת בהחלט. אם אתם לא מכירים את ג'ורג' גרשווין, אז עדיף להתחיל דווקא בביצוע של לואיס ארמסטרונג ואלה פיטצ'רלד, אבל אתם כבר פה, אז הקשיבו לכל האלבום של וילסון (כל עוד אפשר). דרך-אגב, הביצוע המועדף בעיני לשיר It Ain't Necessarily So הוא זה.
ואתם יודעים מה? לא בכל יום כותב בראיין וילסון שיר חדש ועוד שמתבסס על שיר של ג'ורג' גרשווין, צריך לצבוט את עצמנו, ועוד איך כשזה מצליח:

Brian Wilson - The Like In I Love You


סגנון הוא סגנון, היום כשהלכתי לעצמי ברחובות תל-אביב וראיתי את כל מגוון האנשים הקיים: הנובוריש העסוק שבג'יפ חונה על המדרכה שבה יושב הקבצן במקומו הקבוע ליד בית החולים; ברדיוס של חצי מטר מתחנת אוטובוס אחת אתה שומע 5 שפות.. הדתי, האתיופי, הרוסי, הצעירה, הזקנה המבוגרת, נהג המונית, כולם בפתח בית חולים, אתה שואל את עצמך מה הם חשבו כשהם בחרו בבוקר הזה ללבוש דווקא את הבגדים שעליהם ? האם משהו מרוחו של דולצ'ה גבאנה ישב להם בראש, ומה יש בסגנון שהופך כל דבר למשמעותי? ומהי מוסיקה אם לא סגנון? מה יש בג'אז של ג'ורג' גרשווין שלקח אותו לאולמות הקונצרטים? ומה יש בגרשווין של בראיין וילסון שלקח אותו לים? אחה"צ כשהייתי בים, שוב עלו לי אותם מחשבות: התימניות בחוף פרישמן, המשפחה האנגלית שנופשת בארץ, זוג הנשים הרווקות שהתפרסו על מגבות וקראו ספרים, הילדים הדתיים, הילדים שלי...בראיין וילסון עושה לי טוב.

יום שישי, 20 באוגוסט 2010

נבדק ונמצא פרימיום: לצאת מהאדישות




פורסם ע"י רדיו פרימיום להמונים

אני יודע שאתם כמוני סובלים כרגע במזגן. מה היה קורה לכם אם מכת ברק היתה פוגעת בכם ובכל זאת הייתם נשארים חיים? האם הייתם רואים את הכל אחרת? המטרה של נבדק ונמצא פרימיום הפעם, היא שלא תישארו אדישים:

1. אז Ray Winstone, שחקן בריטי שהתחיל את הקריירה שלו כדמות אלימה בסרט Scum, והמשיך בסדרת טלוויזיה על רובין הוד ובסרט על המלך ארתור, חטף מכת ברק ונשאר בחיים. הקליפ הראשון מתוך האלבום המצויין שיצא השנה Where Did The Night Fall של Unkle היה קודר, גוטי ומלא ציצים. לשיר The Answer יצא קליפ מלא תמונות טבע שמאז האלבומים של Talk Talk לא זכורים במקומותינו. לא תישארו אדישים.

2. אם אתם שובבים מספיק אז תאהבו את הקליפ של Schloder, להקת יפנים שעושים שיר פופ-אינדי בשם: kiss me baby , שזה כמו I want to hold your Hand רק עם יותר שפתיים, ופחות ידיים. נשאר תמים. מלא טלפונים סלולרים, נשיקות יפניות ובריזה נעימה.



3. אתם יכולים להבין לבד משם השיר Sex with An X של להקת The Vaselines שיש כאן חטאים, אבל כמה חטאים? כדאי לראות ! שתבינו מה זה חופש אמיתי. הלהקה חזרה לעבוד יחד לאחר 20 שנה, וזה סיפור הכיסוי שלהם.



4. נגמרו הימים שכולם חלמו לגור באמריקה אבל בכל זאת להקת Honeytrap שרים שיר כזה. אמריקה, לא מה שהיתה פעם מבחינה כלכלית וגם מבחינות אחרות. אמריקה של המזרח התיכון היא ישראל, וכולם רוצים לגור בה, ובתנאי שהיא תהיה כמה שיותר קטנה, דלת משאבים וצרת גבולות. אני 'מת' על האנשים האלה שרוכבים על כל מיני תעמולות תקשורתיות. תגידו לי: מה הבעיה שילד בן 4 שאמא שלו וכל המשפחה שלו נולדו וחיו בפיליפנים יחזור לארצו? מה בדיוק לא הומני בזה? אני חושב שזה שהמדינה שלנו רוצה להשאיר בארץ את הילדים שכבר מספיק גדולים בשביל להרגיש ישראלים, זה יותר מיפה מאד. אבל למה לא להסתכל על החצי הכוס המלאה? וחוץ מזה אם אתם כל-כך כאלה חסידי אומות עולם, לכו לעולם השלישי שבתוכנו ותעזרו לו. יש מספיק בדואים שצריכים את עזרתכם, לכו לבית השאנטי, התנדבו בקהילה בחינוך ילדיי מצוקה, תתנדבו למד"א! לכתוב שורה בפייסבוק זה לא נחשב כפעילות חברתית.




5. הבטחתי וקיימתי לא להשאיר אתכם אדישים, אני מקווה. לקראת סוף הפוסט מגיע לכם לנוח על שיר וקליפ חדש Ways to an End של Mirrors שנשמעים יותר מידי OMD ודפש-מוד..לא רע בכלל.



שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

אבודים בעצים הולכים סביב האגם

אני גר בעמק השלום, למי שמתעניין, אז לא ממש בתוך העמק, אלא רק צופה עליו מקרוב. סביבי ארץ של נחלים, יערות, אבל אני לא מנצל את זה מספיק. כשאני מקשיב לשיר Walk Around The Lake של להקה בשם Lost in the Trees, אני מדמיין לעצמי משהו קצת פחות חם מהארץ שלנו, ועם הרבה יותר מים, משהו מרוחק כמו אגם בדולומיטים באיטליה, כי לא משנה כמה שתשימו אותי בטבע, אני בנשמתי עירוני וטבע זה מחו"ל. השיר Walk Around The Lake בונה דרמטיות הולכת וגוברת עד הקטארזיס המובטח בדקה ה - 1:54, ובכלל זו להקה שנשמעת טוב, ויש להם גם אלבום חדש, אז תנסו, אם נדלקתם.
פורסם ברדיו פרימיום להמונים

Lost in The Trees - Walk Around The Lake

יום רביעי, 18 באוגוסט 2010

The Walkman: הולכים טוב

פורסם ע"י רדיו פרימיום להמונים

היה ברור ש-The Walkman בהופעה יהיו טובים. מאד קל להגיד שהאלבום החדש שלהם Lisbon נשמע מצויין, קצת יותר קשה להקשיב לו. משהו בצליל המתכתי של הגיטרה החשמלית, משהו בתופים שלהם שנשמע כמו מצעד, משהו בהתעקשות שלהם לעשות את הכל חשוף. יכול להיות שזה גם משהו שבסאונד של הרמקול. זה באמת אלבום מצויין, ואני מתכוון להתעקש להקשיב לו. למעלה הם נפלאים.

יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

דונה סאמר הולכת לפריז - חדש !


בלוג מוסיקה צריך לאתגר את הקוראים שלו. מתוך הנחה שרובכם חובבי אינדי, אז אני חושב שאפשר לומר שעם השיר הזה אני עומד במשימה. הסקרנות הבלתי נגמרת הביאה אותי להאזין לשיר הזה של דונה סאמר. שיר חדש אחרי כל-כך הרבה שנים זה דבר מאד מסקרן, כי האפשרויות הן בלתי נגמרות: העולם השתנה, הקצב השתנה, אבל אם בראיין אינו אמר לדיויד בואי בברלין שנת 1977 על השיר I Feel Love שהפיק ג'ורג'יו מורדור - שהוא שמע את צליל העתיד, אז הנה- העתיד כבר פה. השיר ההוא ששרה דונה סאמר היה הטון הראשון של מוזיקת הדאנס, והשיר החדש ממש מפתיע לטובה, כי תודו שהיה רצוי שזה יהיה פלופ, אבל זה לא. זה כאילו SADE (שארדיי) בקצב מהיר, וגם מזכיר את זה: Hercules & Love Affair - Blind //Frankie Knuckles Remix.

מחר יהיה אינדי.

Northeast Party House - בית המסיבות


כשאתה משוטט בבלוגוספירה העולמית אתה נתקל לפעמים בדברים קצת מפתיעים. למשל השיר הזה שמתחיל כמו Two Weeks של גריזלי בר, במקצב של פסנתר ושירה נעימה, ואז..מגיעים הסינטיייזרים הצווחנים האלה, שמוציאים את כל השיר משהו אחר. איכשהו זה עובד, אני מאזין לשיר הזה כבר כמעט שבועים, ועדין לא נמאס לי ממנו, אז זה לא רק גימיק.
פורסם ע"י רדיו פרימיום להמונים

Northeast Party House - Dusk

יום שני, 16 באוגוסט 2010

סטינג ופרינס - זה מה שנשאר

יש דברים מאד מוזרים שקורים לך כשאתה מתבגר, למשל אתה רעב מסיבות לא הגיוניות. הרי ברור שהגוף שסיים את תהליך הגדילה (ואני מתכוון לגובה) יכול כבר להתקיים בשלב הזה רק מעלים של חסה, אפילו עלים של שלכת היו מספיקים, ובכל זאת אתה כל הזמן רעב. מה שהזכיר לי שבזמן האחרון יצאו כמה אלבומים של אומנים ותיקים שאני מאד מעריך.
אני לא יודע למה אני טורח בכלל להקשיב לאלבומים חדשים של פרינס. זה פאסה כמו דודו טופז שזה מרגיז. האלבומים המוקדמים שלו הם לא פחות מגאונים, אבל היום אני לא מצליח להקשיב אפילו לחצי אלבום שהוא עושה, ומשום מה הוא מחרבן אותם כמו קוביות או כמו קבצי MP3 (רק שנה שעברה הוא הוציא אלבום משולש). עוד אחד שנגמר לו הסוס הוא סטינג, אבל הוא לפחות עושה את השירים המוכרים שלו על רקע תזמורת סימפונית, רק בכדי להתקרב עוד צעד למוסיקת מעליות (חיוך של רישעות). האמת היא שהעיבודים מספיק אינטיליגנטים, וזה יוצא לא רע בכלל, רק כמה אפשר להקשיב שוב ושוב לאותו הדבר. שיר הפתיחה של האלבום לעומת זאת שווה. גם לרוברט פלאנט אלבום הופעה חדש, עם איזו להקה אמריקאית מממפיס- ניסיתי, זה לא הולך. אז זה מה שנשאר:

.נכתב ע"י אייל מרדיו פרימיום להמונים
Sting - Next to You

יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

The Cribs Housewife



בוא נתחיל את השבוע בגדול. אני מתאפק, ממש מתאפק בכל פעם להביא לכם את הדבר הגדול הבא במינונים של אחד ליום. השיר הזה Housewife של The Cribs סוחף. המלים:"העולם הוא טלפון סלולרי והעתיד הוא אמא מתפשטת ...הייתי רוצה להיות עקרת-בית, אבל למה? כדי לזכות באמונך", היש אהבה יותר מטורפת מזו? התשובה: יש, אבל גם זו פריקית לחלוטין.

אפרופו טלפון סלולרי, שלשום צפיתי בסרט "פנים מול פנים" משת 1976 של אינגמר ברגמן, הבמאי השבדי. היה מאד מעניין בכל-כך הרבה רבדים. קודם כל התקופה כל-כך שונה: טלפון חוגה, המכוניות, האופנה, היתה שם גם מסיבה פרועה של בהומיינים. יש גם את הצד השבדי שזה הטבע והשפה. יותר מכל בלט הקצב השונה, ההתעסקות בפסיכולוגיה, המשחק המדוקדק שמתאים יותר לתיאטרון, זה היה נפלא, וכמו תמיד בסרטים כאלה: בסוף נרדמתי.

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

Kula Shaker - חוזרים בגדול !

לפעמים אני חושב שזה קצת רייקני להיות היפסטר, להיות מכור למולך של הדבר החדש הבא. אני לא יכול לומר שאין כאן סיפוק, במיוחד כשאני מרגיש שאני עומד בכל המשימות שאני מציב לעצמי, שהן: להקשיב לעוד תענוג של אלבום, או לראות עוד קליפ חדש ומדהים (למשל החדש של Yeasayer שאני לא יודע בדיוק לאן לדחוף אותו). אלבום חדש של Kula Shaker יכול להיות קצת טריקי להיפסטר. מצד אחד- אלבום חדש, מצד שני - זה אנטיק-ניינטיז. Kula Shaker הם הגירסה-הרוחניקית סאטלנית של אואזיס, רוק גיטרות שמכוונות לסולם של סיטאר. לאלבום החדש שלהם ניגשתי באומץ, אמרתי לעצמי:" מה יכול להיות ? מקסימום אני אצא פראייר.." זה אמנם נגד הדיבר ה-11 "לא תצא פראייר", אבל לכל אחד יש את החטאים הקטנים שלו.
בשמיעה ראשונה Pilgrims Progress נשמע נעים מידי, דווקא באופן חיובי. אח"כ הוא הופך קצת צפוי מידי, שירים בשמות כמו: אופיליה, Only Love...לא היינו כבר בשיעור הזה? אז זה לא ממש משנה, אהבתי יותר מידי שירים באלבום הזה בכדי לא להמליץ עליו, All Dressed Up מתחיל כמו שיר של ניק דרייק וממשיך קאנטרי-סנטנה, Cavarley ן- Rudy נשמעים כמו שירים של סיימון וגרפנקל, ויש גם שירים כמו Figure It Out שנשמעים כמו קרן שמש צהובה, טאבלות של האריסון ופסיכדליה של ג'ון לנון. אהבתי במיוחד את שיר הפתיחה, פיטר-פן (שכמעט היה שיר השבוע אבל אלסינור גנבו לו את התואר ברגע האחרון), וגם שיר הסיום המלא בגיטרות מהוללות שנקרא: Winter's Call, ובעברית: החורף קורא ! אפילו אני שאוהב את כל עונות השנה שווה בשווה, ולא מאמין בתיאוריית האוזון, אני אומר: די עם החום הזה ! תביאו קצת חורף או שאני...הולך לבריכה (ממש השמש נבהלת ממני).

Kula Shaker -Peter Pan R.I.P


Kula Shaker -Winter's Call

יום שישי, 13 באוגוסט 2010

נבדק ונמצא פרימיום: חודש מוסיקה




השנה הזו לא הוגנת וברמות, כל-כך הרבה מוסיקה לשמוע וכל-כך מעט שנה, ואם לא די בכך אז החודש הקרוב הולך להיות עמוס במלא מוסיקה: יש את פסטיבל הגולדסטאר בחיפה, פסטיבל הג'אז באילת, פסטיבל יערות מנשה, ועידת הייניקן למוזיקה, פסטיבל הכלייזמרים הסתיים אתמול, למי שמתעניין (אני צוחק אבל שתדעו לכם שזו מוסיקה שהשפיעה על הג'אז והבלוז ועל חלק נכבד מהמוסיקה "המערבית" שאנחנו שומעים). במקביל לכך מתקיים חודש מוזיקה בערוץ 8 ! ויש שם הרבה מאד סדרות ותוכניות שכדאי לראות. כמה מאמרים שכתבתי יפורסמו שם בחודש הקרוב (אני מאד רוצה שתקראו אותם, אם לא הבנתם):
המורדים - בעקבות הסדרה Seven Ages Of Rock
סוס עבודה - תנחשו על מי
ויהיו עוד.
הפעם בנבדק ונמצא פרימיום הרבה קליפים חדשים שנותנים גם קצת תזכורת לדברים שהיו כאן השנה, וכבר נשכחו:
1. למעלה These New Puritans שהוציאו את אחד מאלבומי המופת ויש להם קליפ חדש לשיר Hologram.

2. סולן להקת סיגור רוס, Jonsi, בקליפ נוסף לשיר Animal Arithmetic מתוך אלבום הבכורה הנפלא שלו שיצא השנה.

3. הקאופרטיב הקנדי Broken Social Dream נוהג באוטובוסים, אלא עושה מוסיקה. הוידאו לשיר All To All נעשה ע"י אחד המעריצים, והוא כולל הרבה סטירות לחי, יש הפתעה אחרי 2 וחצי דקות .



4. עוד קצת אלימות ומחשבות, בקליפ של Stornoway לשיר Watching Birds שממציא ענף ספורט חדש לאולימפידה והוא איגרוף שחמט. מיועד ליאיר לפידים למינהם.




5. את השיר XXXO של M.I.A אהבתי מהרגע שיצא,..הוא לא בדיוק מאפיין את שאר האלבום MAYA, שהיה גם כן סוג של מיני אירוע השנה. אלבום שעוד לא ברור לי לגמריי מה יהיה גורלו. האם הוא ישתבח עם הזמן או שדווקא להיפך. בינתיים אני מכבד אותו בהאזנה נוספת, ממש עכשיו.




6. ולסיום פינוק קטן עם Pink בקליפ חדש ו"בוגר" לשיר Please Don't Leave Me -בכל זאת מצחיק, וגם יש בה משהו חכם בהומור שלה.

שיהיה לכם פרימיום של חודש מוסיקה !

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

ניק קייב המטורף II



אחרי דבנדרה שהיה כאן רק שלשום הגיע הזמן לטירוף של ניק קייב. Grindeman 2 הוא המשך של פרוייקט הצד משנת 2007 של ניק קייב והזרעים הרעים, הצליל יותר מחוספס וראשוני. יש להם וידאו חדש שאינו מומלץ לצפיה לילדים, או בעבודה: בגלל הערום הנשי, הערום הגברי, הדם וניק קייב בדמות של..אני לא אגלה לכם הכל.

יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

מלחמת קרטונים


ברור שעדיף שלא תהיה פשיעה, אבל כיוון שיש פשיעה עדיף שהיא תתעסק במיחזור בקבוקי פלסטיק ולא בהימורים, סמים, סחר בנשים ודמי חסות. ברור שעדיף שלא תהיינה מלחמות, אבל אם כבר חייבים אז שתהיינה מלחמות קרטון. באוסטרליה כנראה לא כל-כך משעמם כמו שאנחנו חושבים, אבל בכל זאת כנראה שיותר משעמם מאשר אצלנו ובשביל הכיף הם מנהלים מלחמות קרטון משגעות, כאן דוגמא אחת. אבל יש הרבה יותר. זה כל-כך חסכוני בחיי אדם וידידותי לסביבה שאני חושב להמליץ על כך לאחמדיניג'אד. אני אומר לו:" אחמדיני מה עדיף? מלחמת אטום או מלחמת קרטון?...נכון..קרטון יותר זול, ולכן הוא עדיף!".
כל הדבר הזה התגלה לי על הדרך כששמעתי את השיר המדבק Drop Your Guard עם הקליפ המשגע שהוא שיתוף פעולה עם ה- Boxwars. ללהקה קוראים Metals, והיא כמובן מאוסטרליה, ואף אחד לא מכיר אותה חוץ ממכם ועוד כמה אוסטרלים.

יום שלישי, 10 באוגוסט 2010

דבנדרה ובק - לחיות בזמן המלחמה

דבנדרה ובק (איזה שמות אלה?) ביחד ! זה נשמע הרבה יותר טוב מכדי להיות מציאות, ובאמת המציאות קצת שונה: השיר מתוך פסקול הסרט באותו השם Life During Wartime, מאד יפה. דבנדרה שר אותו, בק הפיק ושר קולות רקע. זה יצא נפלא, למרות שזה בכלל לא שיר שלהם, וגם לא סרט שלהם, שדרך-אגב אומרים שהוא טוב, כשנראה (אם נראה) נדע.


Dvendra Banhart & Beck - Life During Wartime

קדימה אחורה- Operator Please



Operator Please היא להקת פופ אוסטרלית שכבר הוציאה שני אלבומים, אחד מהם השנה. השיר הזה למעלה נקרא Back & Forth והוא להיט. לדברי הסולנית אמנדה, הוידאו קליפ מושפע מ- Carmen Miranda עם השיר ממה-יוקרו ! רק בלי הפירות.

יום שני, 9 באוגוסט 2010

אנטוני והג'ונסונס מלאים באהבה

אנטוני והג'ונסונס ב-EP חדש שבו חידוש ל-Pressing On של בוב דילן וחידוש ל-Imagine של ג'ון לנון. זה נשמע קצת יותר מידי כמו גימיק זול, אבל ה-EP כולו הוא שדר של תקווה, ומעודד במיוחד לאחר אלבום משאלת המוות הקודם. אנטוני הגרטי נשמע כמו שהוא נשמע תמיד, וזה לוקח את השירים האלה לכיוון מוסיקלי שונה, Imagine יוצא מזה חלש בגלל העיבוד עם הגיטרה, אבל Pressing On, ובמיוחד Thank You for Your Love מהנים ביותר, אפילו אם הם לא ממש משגעים אותנו בג'ננה. נחמד גם לגלות את השינוי במצב הרוח של אנטוני הגרטי - מי אמר שמוסיקה לא משנה דברים? יצא גם שהפוסט הזה בדיוק אחרי הפוסט על לו ריד שגם גילה את אנטוני הגרטי, כמה מתאים.
משהו על שיר הדתי של בוב דילן Pressing On (המילים למטה): אחת הסיבות שהולך ונפער פער בין החילוניות לדתיות היא ההבדל בטעמים ואוריינטציות תרבותיות. בעוד שהחילוניות מחוברת מבחינה מוסיקלית לרוק, ג'אז, בלוז, פופ, דיסקו ולגישה מרירה ומרדנית בעיקרה, העולם היהודי הדתי שואב מהמזרח של המזרחים ומהמזרח של המזרח אירופאים. בוב דילן ואנטוני הגרטי מקרבים אותי לאלוהים עם השיר הזה הרבה יותר, ונשאלת השאלה: למה הכל חייב להיות כל-כך רציני עם האלוהים הזה, למה אי-אפשר ללכת איתו לבריכה?

Well I'm pressing on
To the higher calling of my lord.

Many try to stop me, shake me up in my mind
Say, "Prove to me that He is Lord, show me a sign"
What kind of sign they need when
it all come from within
When what's lost has been found, what's
to come has already been ? - Bob Dylan


Antony & the Johnsons - Thank You for Your Love

יום ראשון, 8 באוגוסט 2010

הצד האפל של כדור-הארץ - Transformer




ערוץ 8 ! כן, ערוץ 8 חי ונושם מאז תחילת שידורי הטלוויזיה בכבלים (וזה להזכירכם קרה הרבה לפני ערוץ 2). איכשהו העניין הזה שנקרא: תרבות וידע עדין עובד, כנראה שאנחנו פחות טיפשים ממה שתופסים מאיתנו. ברוח הימים האלה הושק אתר חדש לערוץ 8, וגם עבדיכם הנאמן (זה אני) כותב בו במסגרת מה שנקרא: חודש מוזיקה שמתחיל ממש היום ב-8/8. כבר פורסם מאמר שכתבתי על מייקל ג'קסון ויפורסמו עוד כמה מאמרים. בחודש הזה ישודרו כמה סדרות על מוסיקה, ביניהם: תולדות הרוק, מורגן פרימן - והמוסיקה האמריקאית, האלבומים הקלאסים, ועוד סרטים על בלונדי, פיטר גרין, אואזיס, ג'ון לנון, נירוונה, אריק קלפטון, בלר ועוד ועוד... לפניכם (כמו שאומרים בקול המוסיקה) מאמר שכתבתי על האלבום הקלאסי Trasformer של Lou Reed:

ככל שטרנספורמר מנסה להיות אלבום אל-תקופתי, עתידני, ששובר כל מוסכמות חברתיות, שמתעסק בצד האפל של ההוויה האנושית בכל זמן שהוא, בהשראת העולם הבוהמייני של הפקטורי של אנדי ווראהול, כך הוא מתברג בדיוק לתוך התקופה שבו הוא מוקלט.
בסוף הסרט על האלבום המונומנטלי טרנספורמר, מתוך הסדרה "האלבומים הקלאסים", אומר לו ריד: " זה רק אלבום, אח"כ אתה עוד צריך לחיות את שאר החיים", רק שזה האלבום ששינה לו את החיים, אפילו שהוא יצא לו במקרה. הוא כתב את המלים והמנגינות ובכל זאת טרנספורמר הוא לא לגמריי רק שלו. ההצלחה של טרנספורמר שייכת גם לאנדי וורהול, שהיווה השראה לחלק משמעותי משירי האלבום, ההצלחה שייכת גם לדיויד בואי ומרק רונסון (הגיטריסט של דיויד בואי) שהפיקו את האלבום ונתנו לו את החותמת של הגלאם רוק, וההצלחה של טרנספורמר שייכת בעיקר לנגן האולפן הרבי פלאוורס שרצה להרוויח עוד קצת כסף, ולכן הקליט פעמיים את "קו הבס" של Walk on the Wild Side, פעם אחת עם קונטרבס, ופעם שניה הוא עיטר אותו עם גיטרה בס "רגילה" – מה שהפך ללהיט ההמונים הכי פריקי, שגם עקרות בית מש"ס יכולות להקשיב לו מבלי להבין על מה הוא מדבר.
אלו היו ימים שבהם המוסיקה נחשבה לאחת הכוחות הגדולים המשנים את פני ההיסטוריה והחברה, ואפשר רק לקנא בכך, אבל הסיבה העיקרית שטרנספומר נשמע טוב כל-כך גם היום, היא שגם בזמנו הוא לא ממש ניסה להישמע כמו צליל התקופה. את לו ריד גילה אנדי וורהאול, יחד עם כל להקת וולוט אנדרגראונד ,והוא צירף אותם לסצנה הלוהטת שלו, שהיתה שילוב של אומנות פופ מהפכנית, סקס, סמים, ומה שהיה חסר בה היה רק קצת רוקנרול. לאחר שוולווט אנדרגראונד התפרקו – הקליט לו ריד אלבום סולו ראשון כושל ואז (!) הוא נסע ללונדון (!?) כדי להקליט את טרנספומר יחד עם דיויד בואי !
כשמבודדים את המרכיבים זה לא בדיוק מסתדר: איך זה שלו ריד שהוא האדם הכי אמיתי שבעולם, הפך על העטיפה של טרנספורמר לסמל הגלאם רוק האולטימטיבי? איך לו ריד הניו-יורקי מקליט בלונדון? איך לו ריד מקליט אלבום שהוא לא אלבום גיטרות? האלבום הזה הוא הטרנספורמציה החד פעמית של לו ריד למשהו נוצץ, פרברטי, פופי, קליט ועדכני. באלבום שאחריו הוא חזר להיות הרבה פחות נגיש, אבל באלבום הזה הוא עושה את הבלתי אפשרי: Satellite of Love, Perfect Day, I'm So Free– יותר מידי שירים טובים, תיאטרלים, עם טקסטים מורכבים, על רקע פיית סוכריות.
את Vicious לו ריד כתב לאחר שאנדי ווראול הציע לו לכתוב שיר בשם הזה, כשלו ריד שאל אותו:" איזה Vicious", אז ווראהול ענה לו "שמכה אותך בפרח", את Perfect Day חידש בונו, מה אפשר לומר יותר מזה.

יום שישי, 6 באוגוסט 2010

נבדק ונמצא פרימיום -Arcade Fire Live 5/8/10



עוד הוכחה לכך שארקייד פייר היא הלהקה הכי חשובה היום בעולם, שווה-ערך U2, הוא ההופעה שהם נתנו אתמול בערב במדיסון סקוור גארדן בניו-יורק. הופעה אשר הועברה ישירות ביוטיוב לכל העולם. העורך הראשי (בתמונה למטה) ואני נוהגים לצפות יחד בקליפים בבלוג כשהוא יושב על ברכיי. הטעם שלו דומה לשלי, משתנה מ-K'naan ל- Elbow. הוא גם מאד אוהב את הסיכום של 2006 מתוך פסטיבל סיכום העשור ואת Belle and Sabastian. לאחרונה אנחנו מקשיבים להופעה של Florence and The Machine מתוך פסטיבל גלסטונברי, הופעה שמרגשת אותי כמעט עד דמעות בכל פעם מחדש, במיוחד הקטע של הפעלת הקהל בסגנון "עודד אמר להרים ידיים" שלקראת סוף הקליפ, ואני שואל את עצמי למה? האם זו המוסיקה, או שזה משהו פשיסטי כזה. ההרגשה שלי היא שיש בליבנו אור נקי וטהור, שרוצה להתחבר לאור נקי וטהור אחר, ועדיף לכמה שיותר אור. יכול להיות שמישהו אי-אז בהיסטוריה ניצל זאת פעם אחת כדי לעשות מעשים איומים, אבל בהופעה של מוסיקה, שכולה התממשות של רצון טוב ואהבה, זה רק טוב. כמו שלאונרד כהן אמר בסיום ההופעה שהייתי בה בפראג: "יש כל-כך הרבה צער ועוול בעולם, זו זכות להיות יחדיו לכמה שעות ולזכות ברגעים של חסד" או משהו כזה.

אומרים שהאלבום החדש של ארקייד פייר מושפע מהמלנכוליות של מוריסי, מהרוק והכתיבה של ברוס ספרינגסטין ומההפקה של בראיין אינו לאלבומים של דיויד בואי מסוף שנות השיבעים. כך או כך דיויד בואי, שהכישרון העיקרי שלו לאורך כל הקריירה שלו הוא לזהות מגמות ואופנות ולרכוב עליהן, אימץ וניכס לעצמו חלק מההצלחה של ארקייד פייר, והנה הוא אפילו הופיע איתם (וזה כבר נחשב קלאסיקה):
David Bowie & The Arcade Fire - Wake Up - Live Video
David Bowie & Arcade Fire - Five years -Live Video

ורק בשביל השוואה בין האלבום החדש של הארקייד פייר לבין הסגנון של האלבומים של דיויד בואי שבסוף שנות השיבעים, יש דימיון:
David Bowie - Heroes - Live Video

להאזנה לכל האלבום החדש של ארקייד פיר
לביקורת על האלבום החדש של ארקייד פייר
וגם קליפ החובבים המאד מתאים לשיר הנושא The Suburbs


שתהיה לכם פעמיים כי פרימיום של שבת !

יום חמישי, 5 באוגוסט 2010

נבדק ונמצא פרימיום - סינקופה


The Naked and Famous — Young Blood .

היום אני אפגוש את אביעד מ"האיפוד רעב" במסיבת אינדי בסינקופה בחיפה. אני מקווה לפגוש שם גם את אלושה, בלישה, רעותה (נשבע לכם שאני לא ממציא את השמות האלה), וגם את עמר, אוהד ותמר. יהיה מעניין להיפגש פנים מול פנים אחרי כל השנים האלה שאנחנו קוראים אחד את השני. למעלה שיר שהיה רק לאחרונה באייפוד רעב, והוא נתגלה במקור ע"י עמר בבלוג נשכח שגם אני הפסקתי לבקר בו. יש הטענים שהוא מרומם כמו Time To Pretend, זה להיט בניו-זילנד (שזה ליד אוסטרליה), והוא מוגזם לחלוטין.
ולמטה בלי שום קשר, מלאן שירים חדשים פרימיום שמסודרים לכם ברצף, כדי שסתם יהיה לכם כיף לא נורמלי, כמו שכיף לי לשמוע אותם. אם אתם מגיעים לסינקופה הערב, אז להתראות.

Menomena - Five Little Rooms
Miniature Tigers - BullFighters Jacket
The Knocks - Make it Better
Social Studies - Holler Boys
Young Galaxy - Queen Drum
The Future Birds - Johnny Utah
The Future Islands - Little Dreamer
Oberhofer - ooOOooOO
My Other Friend - Collectors
The Shimmies - Judas

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום שלישי, 3 באוגוסט 2010

היפ-הופ-פופ



אני חושב שבשבוע האחרון היו כאן מספיק הוכחות שבבלוג הזה יש המון מוסיקת אינדי חדשה, ועכשיו אפשר גם קצת לשמוע מוסיקת היפ-הופ-פופ, בלי דעות קדומות:

1. נתחיל עם T.I. יחד עם Keri Hilson, השחורה הבלונדינית הראשונה שנראיית טבעית, בשיר Got Your Back - שפורסם רק השבוע , וכבר יש לו מיליון צופים, מה איתכם?

2. למשהו הרבה יותר צנוע, אבל גם כן נחמד מאד: Big Remo feat. 9thmatic בשיר Go .



3. עוד לא ביררתי לעצמי עד הסוף, מדוע אני דוחה את האזנה לאלבום החדש של הרוטס. יכול להיות שזה יותר מידי היפ-הופ מרובע לשדך את ג'ואנה ניוסום עם ראפ, ובכל זאת יש להם קליפ חדש שאני צופה ומאזין לו, ונהנה: The Roots - The Fire (גם זה משהו)



4. ולבסוף, קניה ווסט עושה קידום מכירות, בטוויטר וגם בפייסבוק, ומופיע ללא ליווי, בלייב, מול קהל מצומצם, על השולחן. נו טוף.

שיהיה לכם פרימיום של אמצע שבוע ;-)

יום שני, 2 באוגוסט 2010

כשאתה בפאניקה - לך לים !




גם את תדלקו על הקליפ ועל שיר הקיץ The Stroller. אם בא לכם גיטרות פוסט פאנקיסטיות מלהקה שנחשבת משום מה ללהקת פופ, אז Jaill יעשו לכם את זה. יש בזה רוק גארג' מעורבב עם מעט פסיכדליה, צלחות מעופפות, חייזרים ובחורות שרוקדות עם חצאיות שקופות (טוב, נו..חצאיות אטומות). אם הלייבל Sub Pop האנין בחר בהם, אז שווה לבדוק.

יום ראשון, 1 באוגוסט 2010

מיסטרי ג'טס - After Dark



The Count & Sinden שהם בעיקרון די ג'ייז או משהו כזה, בשיר ובקליפ מדליק (למעלה) יחד עם המיסטרי ג'טס ! זה נקרא: אחרי החשיכה, After Dark , וזה להיט !

פוסטים אחרונים וממש שווים !