ריקי לי ג'ונס - גודלת אחורה

סוף העשור הזה מלא באופן מטריד בכמות בלתי סבירה של פולק, מדבנדרה ועד קונור אוברסט, מ-M.Ward ועד מורנינג ג'אקט, ויש עוד ועוד. בשנות השמונים נראה חזון שנות האלפיים אחרת לגמריי: חלמנו על חלליות וחייזרים. לא פלא שכל סדרות המדע הבדיוני וסרטי המדע הבידיוני פרחו: אודיסאה בחלל, סטאר-טרק, סטאר-וור, וגם אטארי עם פולשים מהחלל. אבל מאז הפיאסקו של באג 2000 התרחקנו מהחזון העתידני הזה, ואפילו התחלנו באופן מוזר להתעסק במזון אורגני, איכות סביבה וסוודרים מכותנה. הכל נוטף בריאות, חזרה אל הטבע וריח חציר.
על רקע זה קצת קשה להיזכר שאלבום הבכורה של ריקי לי ג'ונס יצא בשנת 1979 (שנות הדיסקו והפאנק), ושבעצם בתחילת שנות השמונים דרך כוכבה. ממש לא שמתי לב, אבל היא הוציאה כמה אלבומים בעשור הנוכחי והשנה היא מוציאה את האלבום ה-12 שלה. לא שהיא שינתה משהו במוזיקה שלה, אבל כנראה שלא היה צריך: מחזור חיים של דור שלם עבר וחזרנו לנקודת ההתחלה. מוזיקת פולק היא שוב אחלה, כאילו בוב דילן וג'ון באאז גילו את הגיטרה רק אתמול.
אני אוהב את מיסס ג'ונס, זה מעבר להסבר רציונלי, אני יותר נכון מאוהב בה (וזה ממש לא בגלל שהיא בלונדינית). אז זה לא משנה לי שהאלבום שלה לא ממש מחדש משהו באופן מיוחד, אני התרגשתי, וגם נראה לי אובייקטיבית שהוא טוב ומקסים. מסתבר שהיא גם מאד עסוקה, ראו את לוח ההופעות המתוכננות שלה, באתר המשובח שלה.
וכאן אפשר להקשיב לכל האלבום החדש שלה.
את השיר The Moon Is Made of Gold כתב אביה ולמטה אתם יכולים לראות כמה שהיא חמודה בהופעה חיה. באלבום נעשה לשיר הזה עיבוד שמזכיר יותר סטנדרטים של בילי הולידיי. ה"גוספל של קרלוס, נורמן וסמית'" הוא גוספל, ויש קטעי בלוז וקאנטרי, בן הרפר מתארח באחד השירים והכל ממש קטן ויפה ובדיוק כמו שצריך להיות- תענוג.

Rickie Lee Jones - The Moon Is Made of Gold

Rickie Lee Jones - The Gospel of Carlos Norman and Smith