לעקוב אחר הפרימיום

יום ראשון, 27 באפריל 2008

המתוחכם שורד לא הראוי




Duffy, עוד הבטחה אנגלית, הוציאה אלבום בכורה. הבשורות הטובות שיש עוד זמרת ואלבום בסגנון ישן וטוב, הבשורות היותר טובות שהיא לא מתקרבת לרמה של אדל. שיהיה ברור אני לקחתי צד וכמו בתחרות בין ירדנה ארזי לעופרה חזה, אי אפשר לאהוב את שתיהן.
דאפי גם לא ברמה מבחינת רפרטואר, ולא בעומק הקול, למעשה בכל האלבום שלה אין שיר אחד שייזכר. בינתיים היא מקום ראשון במצעד האנגלי (או כבר לא) עם השיר החמוד Mercy, למעלה בשלושה רימיקסים שונים. למה לא, בכיף, שווה האזנה.
הסתכלתי ביו-טיוב גם על הופעות שלה. יש שמשווים אותה לאמי ווינהאוס. אם יש משהו חזק אצל אמי ווינהאוס זו הנוכחות בהופעות, וגם העוצמה והכוח בקול. לדעתי לדאפי אין Power, אין Passion ואין פרפזנשיין (עלמה זקס מחקה את מיכל אמדורסקי).

לדעתי תוך שנה Duffy, נעלמת בתהום הנשייה. ויכול להיות שאני טועה לגמריי. אחרי האלבומים הראשונים של סינדי לאופר ומדונה, תנחשו מי חשבתי שתשרוד ... ובסוף מה יצא. עד היום אני לא מתאושש מזה שמדונה נכנסה להיכל התהילה של הרוק.
או כמו שאומרת נעמה המתוחכם שורד, לא הראוי.

העניין הוא שהאלבום של דאפי, גם לאחר שמיעה חוזרת ונשניית נשמע בינוני, ועל-כן ניתן לשחזר אותו בקלות. לעומת זאת אלבום אישי כמו של אדל אי-אפשר לייצר, זה בעניין של נשמה, זה עובד במושגים אחרים לגמריי.

2 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

לא אהבתי את אדל ולא אהבתי במיוחד גם את דאפי, ואני חושב שהתחזית שלך נכונה ומדויקת: בעוד שנה אף אחד כבר לא יזכור אותה (והרשה לי להוסיף: אותן, אלא אם כן אדל תפתיע באלבום שני מדהים ומופתי).

ולמה שיזכור? אין להן שום דבר להציע מלבד קול נאה, ועם קול נאה אולי הולכים למכולת אבל לא נכנסים לזיכרון התרבותי הקולקטיבי. בשביל זה, נערותיי היקרות ונטולות שם המשפחה, צריך שירים טובים מספיק. יש שיטענו שלאדל יש כאלה, אני כל כך שועממתי באלבום שלה שלא הצלחתי להגיע עד סופו בעיניים פקוחות.

אבל בסופו של דבר, ההצלחה הענקית והראויה והמוצדקת של ויינהאוס פתחה לקהל ולמפיקים הבריטים את התיאבון לעוד שחזורי מוזיקה ישנה בגוון שחור. לבריאות שיהיה להם, שמישהו יעיר אותי כשימצאו עוד איימי ויינהאוס.

Unknown אמר/ה...

גיאחה כיף לשמוע ממך,
צריך להקשיב למילים של השיר Daydreams בתחילת האלבום של אדל, כדי להבין את העומק שיש לאלבום שלה.
וגם את שיר הסיום hometown glory המופתי. דווקא שני השירים האלה שהם כמעט עירומים, אחד עם גיטרה בלבד, ואחד עם פסנתר בלבד - מופתיים. כל השאר לא מושלם, אבל יש שם רומנטיקה בוסרית באלבום של אדל שאם היא נוגעת בך אז זה סם נעורים כזה, וזה הסוד...


פוסטים אחרונים וממש שווים !